תביעה בה מבוקש ליתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעים זכאים להירשם כבעלים של מחצית מן הזכויות בדירה ולהורות לרשם המקרקעין לבצע הרישום, זאת מכח הלכת השיתוף שחלה בין אמם המנוחה לבין בעלה המנוח.
האם למנוחה, ועתה ליורשיה, זכויות בדירה מכח הלכת השיתוף?
אין מחלוקת כי בני הזוג נישאו טרם חוקק חוק יחסי ממון בין בני זוג וכי חזקת השיתוף חלה עליהם. אין אף מחלוקת כי לבני הזוג לא היו נכסים נוספים בנוסף לדירה נשוא המחלוקת. לעניין נטל ההוכחה בדבר השיתוף, אמנם זה מוטל על מי שטוען לו, ואולם במקרה שמדובר בדירת מגורים יחידה הרשומה על שם הבעל, הנטל המוטל על האישה להוכיח שיתוף אינו כבד.
הלכת השיתוף, אשר פותחה בהלכה הפסוקה, קובעת חזקה לפיה הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים של בני זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף, מצוי בבעלותם המשותפת של בני הזוג. זאת, גם כאשר הנכסים רשומים על שמו של אחד מבני הזוג, או נמצאים בחזקתו הבלעדית.
קרא עוד...
מרכז כובדה של הלכת השיתוף הוא לעת פירוק הקשר הזוגי. הלכת השיתוף מעניקה ביטחון כלכלי לבני הזוג לאחר פירוק הקשר ומאפשרת לכל אחד מהם לעמוד ברשות עצמו. היא נועדה לפצות על הפגיעות כתוצאה מסיום מערכת יחסים ארוכה של אמון ושיתוף פעולה.
הלכת השיתוף חלה, כך קבע בית המשפט זה במספר הזדמנויות, גם ביחס לזכויות סוציאליות הנובעות מעבודת בן הזוג במשך חיי הנישואין. זכויות אלו הן חלק מן הרכוש המשותף לעניין הלכת השיתוף.
בני הזוג היו נשואים בנישואים שניים
בענייננו בני הזוג חיו חיים בשופי ובנחת, הגם שמדובר בנישואים שניים ובגיל מבוגר, חיים המעניקים לבני זוג בטחון, יציבות וחדוות חיים, המחזקת את השיתוף ביניהם על כל המשתמע מכך. לא היתה טענה כי במשך כל שנות הנישואין לא קיימו משק בית משותף.
לאשה לא היה חשבון בנק, ולא מדובר בזוג עם עסקים חובקי עולם, אלא זוג פשוט שחיו בצמצום. גם משקיבלה האשה פיצויים הוכנס הכסף לחשבון הבנק של הבעל. די היה בנסיבות אלה כדי להגיע למסקנה כי היה שיתוף בין בני הזוג וציפייה לשיתוף בנכסים. שם, כמו כאן, היחסים ביניהם היו טובים מאוד כפי שהעידו הנתבע ואשתו. אף שם הבעל לא הציע לאשתו עריכת הסכם ממון, ולא נתן ביטוי חיצוני לרצונו להפרדת רכוש ואי הטמעת הרכוש שהביא עימו לנישואין.
קראו גם:
בן זוג שהביא עימו לנישואין דירה, בה בני הזוג מתגוררים, שעה שאין לבן הזוג השני דירה אחרת, יוצר מצג כלפי בן זוגו כי יוכל לשכון לבטח בדירה, וזו תהא רכוש משותף, וזאת משלא נתן סימנים כי בדעתו לשמור על רכושו זה בפקיעת הנישואין. מוסד ’הסכם ממון’ שיצר החוק (לאחר נישואי בני הזוג) נותן מענה לבן זוג שאכן דעתו הנחרצת היא לא לשתף את בן זוגו בדירה זו. (דברים אלו יפים אף לעניין זכויות בקופות גמל ופנסיה של בני זוג).
לא הובאה כל ראיה שהמנוח אמר למנוחה כי אין הדירה משותפת לשניהם, אלא שממכלול הראיות עולה כי הסתיר את כוונתו זאת ממנה, אם היתה לו כוונה שכזו. אילו היה המנוח מבהיר למנוחה בעת רכישת הדירה מעמידר כי לא יהא לה חלק ונחלה בדירה, או אז מן הסתם היתה עומדת על כך שמחצית תרשם על שמה.
יישום יסודות הלכת השיתוף ביחסי המנוח והמנוחה
בענייננו, בני הזוג חיו חיים טובים, חיים של שלווה, אהבה, וכבוד הדדי, וכל העדים הרלוונטיים העידו על כך, לרבות העדים מטעם הנתבע. העדויות מטעם הנתבע דווקא, מלמדות כי בני הזוג קיבלו את ההחלטות החשובות בבית במשותף. אשת הנתבע העידה שהיה רצון משותף למכור את הבית ולעבור לגור במעלה אדומים.
אין ספק שבני הזוג התייחסו אל הדירה כאל דירה "שלהם" ללא כל קשר לשאלה כיצד היא רשומה או על שם מי היא רשומה. שניהם התייעצו זה עם זה בשאלה אם למכור אותה, והרצון למכור אותה, לפי טענת אשת הנתבע, היה רצון משותף של שניהם.
שיתוף או אי שיתוף בחשבון הבנק, הוא במקרה דנן עניין טכני גרידא. מכל מקום, מוסכם גם על הנתבע שהמנוחים תרמו כל אחד תרומה כספית למשק הבית "לפי יכולתו".
תרומה כספית למשק הבית איננה צריכה להיות זהה או סימטרית. מצב שבו כל אחד משני בני הזוג תורם למשק הבית בהתאם ליכולתו הוא בהחלט מצב של שיתוף מלא ומוחלט בנכסים. דווקא מצב שבו כל אחד מבני הזוג תורם להוצאות הבית השונות "לפי יכולתו" מלמדת על שיתוף מלא ומוחלט בין בני הזו, כך באין ראיה לסתור.
הדירה נרכשה לאחר הנישואים
זאת ועוד, בני הזוג התחתנו בשנת 1972 ומכאן עולה כי הדירה נרכשה לאחר שהם היו נשואים אחת עשרה שנים. ונישואיהם היו ארוכי טווח. הדירה נרכשה מכספי פיצויי פיטורים של המנוח, שהם כספים משותפים - אין מחלוקת כי כספי פיצויי פיטורים הם כספים משותפים, השייכים במשותף לשני בני הזוג. כן נקבע בפסיקה כי גם כל יתר זכויות הפנסיה והפרישה הינם פרי מאמץ משותף של בני הזוג בהיותם חלק מהתמורה הכוללת המשתלמת לבן הזוג בגין עבודתו.
בני הזוג הביאו לנישואיהם הכנסה חודשית קבועה. המנוח מעבודתו בבנק לאומי, והמנוחה מפנסיה שקיבלה ממקום עבודתה. המנוחים היו דיירים מוגנים. בהקשר זה של רכישת דירה שכורה מעמידר, נפסק לא אחת כי רכישת דירה שכזו ורישומה רק על שם בן זוג אחד מבין השניים, אינה פוגמת בזכותו של בן הזוג, ובמיוחד כאשר מדובר בדירתם היחידה בה הם מתגוררים. הרציונאל לפסיקה זו הוא ביסוד התפיסה של צדק חברתי, איזון ושיוויון בין המינים.
נאמנות קונסטרוקטיבית, האמנם?
הנאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב הנאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת".הנאמנות הקונסטרוקטיבית היא נאמנות פיקטיבית, אשר הדין כופה על הנתבע, כדי לחייבו בהשבת כספים או רכוש לתובע.
במקרה דנן מצינו שהמנוח קיבל את הפיצויים ממקור עבודתו שעה שבני הזוג היו נשואים כבר 11 שנה. הדין הוא שלאשת בן הזוג מגיע חלק מפנסיה או פיצויי פיטורין שהוא מקבל יחסית לשנות עבודתו. מכאן שהתשלום עבור הדירה בהיות המנוחה דיירת מוגנת אף הוא נעשה, לפחות חלקו, גם בכספיה ומכאן שרכישה זו נעשתה בנאמנות עבורה, חרף שנרשמה על שם המנוח בלבד.
ויתור על זכות - מחילה
את טענת המחילה יש לבדוק במקרה שלפני על רקע חלוף הזמן בין המועד בו נרכשה הדירה, לבין מועד הגשת התובענה. יש לאפשר לבן זוג לטעון ולהוכיח קיומו של שיתוף בנכסים, אף אם הוא עושה כן בפעם הראשונה שנים רבות לאחר שנוצר השיתוף. בנסיבות אלה, אין לומר שהוא ויתר על זכויותיו מכח חזקת השיתוף, למרות שלא טען להן בהזדמנויות קודמות. המתנה בהתאם לכל מקרה ומקרה, אינה מהווה מכשול לקבל את קיומה של חזקת השיתוף.
לסיכום,
התביעה מתקבלת. הואיל והדירה נמכרה הרי שמתייתר הסעד של רישום מחצית הדירה על שם התובעים, ולפיכך יש להצהיר כי התובעים זכאים היו למחצית הזכויות בדירה, ומכאן זכאים הם כי התמורה שנתקבלה ממכירת הדירה תתחלק מחצה על מחצה בין התובעים (בהתאם לחלקיהם על פי צו הירושה) לבין הנתבע. הנתבע יישא בהוצאות המשפט (אגרה ושכר בטלת העדים), וכן בשכ"ט עו"ד התובעים.
