יורש על תנאי דוחה ויורש על תנאי מפסיק, מה המשמעות?

חוק הירושה מאפשר לעורך הצוואה להציב תנאים שונים לקיום צוואתו ולקבוע יורש חלופי למקרה שבו היורש הראשון לא יוכל לרשת מסיבה כלשהי. בכך הוא יכול להבטיח כי רצונו יתממש, תוך התייחסות מפורטת לכל התרחישים האפשריים.

עורך הצוואה רשאי לקבוע יורש במקום יורש, ולהורות כי היורש החלופי יירש במקרה שהיורש הראשון מת לפניו, או יימצא פסול מלרשת, או יוותר על חלקו בעיזבון, ולא לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש. בדרך זו ניתן לקבוע יותר מיורש חלופי אחד.

יורש אחר יורש

בנוסף ניתן להחליט על יורש אחר יורש, כלומר לקבוע תנאים שיבטיחו כי הצוואה תגיע בדיוק למי שהמצווה רוצה, גם אם יתרחשו אירועים שונים במשך הזמן. עורך הצוואה יכול לצוות את רכושו לשני יורשים, כך שהשני יזכה אחרי שהראשון כבר ירש. כדי לקיים את הוראת יורש אחר יורש יש לעמוד בתנאים מסוימים, כך שהיורש השני יקבל את הירושה אם היורש הראשון נפטר, או בהתקיים תנאי מסוים, או בהגיע מועד אותו קבע בצוואתו, לפי המוקדם יותר.

יורש על תנאי דוחה

סעיף 43 לחוק הירושה עוסק במונח יורש על תנאי דוחה, וקובע כי המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי מסוים או בהגיע מועד כלשהו. לפיכך תנאי דוחה הוא תנאי בצוואה שרק כאשר הוא מתקיים זוכה היורש בירושה. עורך הצוואה רשאי לצוות שהיורש יזכה בעיזבון רק כאשר יתקיים תנאי או יגיע מועד מסוים. לדוגמה, בתו תוכל לקבל את חלקה בירושה רק לאחר שתתחתן או תלד ילדים. ועד שהתנאי יתקיים, ינוהל הרכוש או הנכס על ידי מנהל העיזבון.

במקרה שלא התקיים התנאי או לא הגיע המועד לפני שהמצווה נפטר, העיזבון ינוהל על ידי מנהל העיזבון עד שיתקיים התנאי או שיגיע המועד או עד שיתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים, והוא הדין כשציווה המצווה לתאגיד שעדיין אינו כשר לרשת. אם עורך הצוואה לא קבע מי יזכה כאשר התנאי שהציב לא יוכל עוד להתקיים, יזכו היורשים על פי דין.

יורש על תנאי מפסיק

סעיף 44 לחוק עוסק במונח יורש על תנאי מפסיק, וקובע כי עורך הצוואה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד. אם המצווה לא קבע מי יזכה בהתקיים התנאי או בהגיע המועד, יזכו יורשיו על פי דין כיורשים אחרי אותו יורש.

תנאי מפסיק בצוואה הוא תנאי שלפיו אדם מסוים נחשב כיורש חוקי, אולם אם יתרחש אירוע מסוים או יגיע מועד מסוים, הוא יפסיק להיות יורש, וזכותו תעבור לאחר. לדוגמה, אדם המצווה את העסק שלו לבנו רק בתנאי שימשיך לעבוד בו ולא ימכור אותו. במקרה אחר יכול המצווה להורות כי סכום כסף מיועד רק ללימודים ואם בנו לא ישתמש בו ללימודים, הוא לא יהיה זכאי לו.