המנוח ואשתו ערכו צוואה בשנת 2007, לפיה הם הורישו את עיזבונם, לבן הזוג שייוותר בחיים, ולאחר מותם ציוו את העיזבון לבתם המשותפת. לאחר כשנה האשה נפטרה ובעלה זכה על פי הצוואה בכל עיזבונה.
במהלך שנת 2010 ניהל המנוח קשר זוגי עם התובעת, ובין היתר התגורר עמה בביתה בסופי שבוע. כשנתיים מאוחר יותר ערך צוואה בפני נוטריון, וביטל את הצוואה הקודמת. על פי הצוואה החדשה, הוא הוריש את כל רכושו וכספו לבת זוגו הנוכחית, ולא הוריש דבר לבתו, בטענה כי היא קיבלה ממנו כספים לרכישת דירה.
כעשרה ימים לאחר שהצוואה האחרונה נחתמה בטביעת אצבע של המנוח, הוא הלך לעולמו, ואהובתו הגישה בקשה לקיום את הצוואה, וטענה כי למרות חולשתו הפיזית, הוא היה כשיר לחלוטין באותה עת.
המנוח היה מבולבל בעת שחתם על הצוואה וסבל משיטיון
מנגד הבת הגישה את התנגדותה לצוואה, בטענה כי אביה לא היה כשיר לערוך את הצוואה, מאחר והוא סבל משיטיון והיה מרותק למיטתו. לטענתה אביה לא יכול היה להביע את רצונותיו ולא היה מודע למתרחש סביבו. ואף ציינה כי ביום שחתם על הצוואה היא ביקרה בביתו, והוא כלל לא זיהה אותה, ולא הצליח לדבר, אלא רק הניע את ידיו בצורה מוזרה.
לדבריה, הצוואה נערכה מחמת השפעה בלתי הוגנת של בת זוגו ומקרוביה, אשר ניצלו את מצבו הפיזי הירוד, לצורך קבלת הירושה. עוד ציינה כי היה צורך בקבלת תעודה רפואית בשל מצבו הרפואי של אביה, וכי נפל פגם בצוואה מאחר שלא צוין בה יום מדויק.
עורך הדין שערך את הצוואה העיד כי המנוח שוחח עמו והסביר לו מה רצונו לפני שחתם עליה, והבהיר שהוא רוצה לשנות בה פרט מסוים, ובנוסף הראה לו את הצוואה בכתב יד שהוא הכין קודם, על כן נקבע כי לא נפל פגם באישור הנוטריוני.
התעודה הרפואית נשלחה לנוטריון רק לאחר חתימת הצוואה
עורך הדין ציין כי טרם נחתמה הצוואה, הגיע לבית המנוח פסיכיאטר, אשר מסר את אישורו לכשירות חתימת המנוח על הצוואה למרות הקושי בדיבור. עם זאת התעודה הרפואית שאישרה כי המנוח כשיר לערוך צוואה, הגיעה רק למחרת לידי הנוטריון. על כן, טענת הבת כי ביום שנחתמה הצוואה לא היתה תעודה רפואית כדין, מוצדקת והיה רק אישור בעל פה בפני הנוטריון.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו, על מנת לקבוע את כשרות המנוח לערוך צוואה, ולהכריע בסוגיה זו. המומחה קבע כי לא היה בסיס עובדתי לכך שהמנוח לא היה כשיר בעת החתימה בשל ליקוי קוגניטיבי. המומחה ציין כי ייתכן והמנוח סבל מדמנציה קלה, אשר בגינה היו לו בעיות בתקשורת, אך אין הדבר מעיד שהוא אינו היה כשיר לצוות.
בסופו של דבר קיבל בית המשפט את חוות דעתו של המומחה, וקבע כי המנוח היה כשיר לערוך את הצוואה והענקת העיזבון לבת הזוג הנוכחית בוצעה מתוך רצונו האמיתי של המנוח. על כן ההתנגדות לקיום הצוואה נדחתה, ונקבע כי התובעת רשאית להגיש צו קיום צוואה לחתימה.
ת"ע 550-11-12
ת"ע 626-11-12
