לאחר פטירת האם, גילה הבן כי היא שינתה את צוואתה בעת שסבלה ממחלת אלצהיימר, והורישה את דירתה ושתי החנויות שבבעלותה לאחותו, זאת לאחר שבצוואתה המקורית ציוותה לו את הנכסים. על כן פנה לבית משפט לענייני משפחה בחיפה והגיש התנגדות לקיום הצוואה בעילה של השפעה בלתי הוגנת.
על פי עובדות כתב התביעה, בשנת 2000 נערכה צוואה על ידי המנוחה ובעלה, ובה הם ציוו את רכושם לשלושת ילדיהם בחלקים שווים. בשנת 2007 האם חתמה על צוואה וציוותה את דירתה ושתי החנויות לתובע ואילו לנתבעת ציוותה 20,000 שקלים. עוד נקבע כי יתרת הרכוש יחולק בין שלושת ילדיה בשווה ויתרת הכספים יחולקו בין שני בניה בחלקים שווים.
עקב החמרה במצבה הבריאותי, בשנת 2009, נלקחה האם מביתה על ידי האחות והועברה להתגורר בביתה. כשלושה ימים לאחר המעבר, האם חתמה במשרד עורך דין על מסמכי העברת בעלות של כל נכסיה לנתבעת. ולאחר זמן קצר הוגשה בקשה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש לאם בגין מחלת אלצהיימר.
האם סבלה מדמנציה בדרגת חומרה אשר מנעה ממנה לנהל את ענייניה הכספיים
בשנת 2013 האם נפטרה, וחודשים ספורים לאחר מכן הנתבעת הגישה בקשה לקיום צוואתה. מנגד הוגשה התנגדות לקיומה על ידי התובע בטענה למצבה הבריאותי הלקוי של המנוחה שמנע ממנה להבין בטיבה של הצוואה, השפעה בלתי הוגנת של הנתבעת, העדר גמירות דעת עושק וכפייה.
התובע טען כי מספר ימים לאחר ש"נחטפה" מביתה, נלקחה האם שסבלה מדמנציה על ידי אחותו למשרד עורך דין לחתימה על מסמכי העברת הבעלות של כל נכסיה כשהיא אינה כשירה לצוות, זאת תחת השפעה בלתי הוגנת וקיום תלות מקיפה ויסודית של המנוחה בה. ואף טען כי היתה "כלואה" בביתה ונתונה בשליטתה, עד שמונה לה אפוטרופוס. לפיכך יש להורות על ביטול הצוואה.
מנגד טענה האחות כי אמה היתה צלולה ועצמאית ולא הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת בעת עריכת הצוואה. עוד ציינה כי למרות יחסו המחפיר של אחיה והלחצים שהפעיל עליה, האם נענתה לדרישותיו מחשש שיפגע בה, לכן ביקשה לכלול בצוואה סעיף המתייחס להתחשבנות של כספים שקיבל התובע בחייה. על כן יש לדחות הטענה להשפעה בלתי הוגנת.
המנוחה רצתה לחלק את רכושה לשלושת ילדיה בצורה שוויונית
לאחר שמיעת טענות הצדדים, התרשם בית המשפט כי בעת עריכת שינוי הצוואה המנוחה לא היתה עצמאית, לא מבחינה פיזית ולא מבחינה מנטאלית ונזקקה לעובדת סיעודית צמודה, בשל היותה חולה במחלת האלצהיימר. עוד השתכנע על פי העדויות כי המנוחה ביקשה חלוקה שוויונית של רכושה בירושה בין שלושת ילדיה, כדי למנוע מריבות בין האחים לאחר מותה. על כן קבע כי הענקת הנכסים לנתבעת בצמוד לעריכת הצוואה אינה עולה בקנה אחד עם רצונה למנוע מחלוקת.
בסופו של דבר ביטל את מסמכי העברה ללא תמורה לאחות, מאחר שהם אינם משקפים את רצון המנוחה ומקורם בהשפעה בלתי הוגנת. עוד קבע כי מצבה הרפואי של המנוחה בעת עריכת הצוואה, לא אפשר לה לצוות, או לבצע העברות ללא תמורה כשם שהוחתמה. לפיכך קיבל את טענות התובע וקבע כי העברת הנכסים ללא תמורה בטלים והורה על קיום צוואת המנוחה משנת 2007.
תמ"ש 32055-11-09
