סמכות אפוטורפוס בהליך גירושין

מרגע שמגיח ילד לעולם, מהווים שני הוריו אפוטורפוס טבעי כדין שלו עד גיל 18. מתוקף אפוטורופוסות זו, רשאים שני ההורים לקבל החלטות לגבי אורח חייו של הקטין לרבות היכן ילמד, אילו טיפולים רפואיים הוא יקבל, היכן יגור, מי ייצג אותו במהלך דיונים משפטיים ועוד.

כל אימת שקיים קשר הנישואין בין ההורים, שותפים הם לכל ההחלטות הנובעות מתוך היותם אפוטרופוסים משמורנים של הילדים. על ההורים מוטלת החובה לפעול באופן יעיל ומתואם (כל עוד לא במצב חירום עסקינן) בנוגע להחלטות הקשורות לילדיהם הקטינים.

במות אחד ההורים, נותר ההורה אשר בחיים האפורופוס היחידי של הילדים כאשר בית המשפט יכול להורות על מינוי אפוטורופוס נוסף.

אפוטורפוס בעת גירושין?

מלבד מקרים שאינם נפוצים של משמורת משותפת, מרבית הליכי הגירושין מסתיימים כאשר הורה אחד מקבל משמורת על הילדים ותשלום מזונות (לרוב זו האם), ואילו ההורה השני זכאי להסדרי ראיה עם ילדיו.

גם לאחר הגירושין, ואפילו אם הפסדת בבית המשפט את המשמורת על הילדים, אין זה אומר כי אינך יכולה להיות חלק משמעותי בהחלטות החשובות בחייהם.

בתי המשפט נוטים להגדיר נושאים מהותיים בחיי הקטינים כגון מדור וחינוך כתלויים בהסכמתו של ההורה הלא משמורן. פעמים רבות ימנע בית המשפט מהורה משמורן להעתיק את מקום מגוריו באופן שימנע מההורה שאינו משמורן לראות את הילדים. מן הפסיקה ידועים גם מקרים בהם אסר בית המשפט על אם לעבור לעבודה בצפון הארץ בשל אי הסכמת האב, או מקרים בהם בשל אי-הסכמה הועברו הקטינים מוסדות חינוכיים או קיבלו טיפולים רפואיים מסויימים.

דוגמאות לכך ניתן לראות בפסקי הדין הבאים:

הקטינות, ערביות נוצריות, יעברו לבי"ס הערבי לפי רצון האב

העברת קטין למוסד חינוכי בהעדר הסכמה משותפת של שני ההורים

החזרת קטין חטוף לארצות הברית שם שהה עם אביו

העתקת מקום מגורי קטינים עם אמם מאילת למרכז הארץ

הפרת הסדרי ראיה של האב עם ילדיו הקטינים