צוואה היא מסמך שבו אדם קובע מי יירש את נכסיו לאחר לכתו מהעולם. אדם שיש ברשותו צוואה של קרוב משפחה, חבר או כל אדם אחר, חייב למסור אותה מיד לאחר שנודע לו על פטירת בעל הצוואה לרשם לענייני ירושה. אדם המפר את הוראות חוק הירושה וחוק העונשין, מבצע עבירה פלילית וצפוי לעונש שעלול להגיע עד חמש שנות מאסר, וכן זכותו לרשת את המנוח מתבטלת, גם אם הוא מופיע בצוואה באופן חוקי.
החוק קובע ארבע אפשרויות שבהן ניתן לערוך צוואה בעלת תוקף משפטי מחייב: צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, בפני רשות וצוואה בעל פה, כל סוגי הצוואות נערכות תוך שמירת הרצון החופשי של המצווה ללא כל השפעה או לחץ מצד גורמים חיצוניים. באמצעות עריכת צוואה, יכול המצווה להיות בטוח כי לאחר מותו יחולקו רכושו ונכסיו בדיוק בהתאם לרצונו.
אדם שערך צוואה בכתב יד, בעדים או צוואה בפני רשות, יכול לשמור אותה אצלו, להפקיד אותה אצל אדם קרוב או לשמור בכל מקום אחר שיבחר. מי שרוצה להיות בטוח כי הצוואה תימצא עם מותו ותישמר מפני פגעי הזמן, רשאי להפקידה אצל הרשם לענייני ירושה. כדי למנוע מצבים שבהם השפעות חיצוניות שונות תסלפנה את רצונו האמיתי של המצווה, מתבטלת כל הוראה בצוואה שנעשתה בשל השפעה בלתי הוגנת ואסורה, כגון: אונס, איום, תחבולה או תרמית.
חובת מסירת צוואה לרשם לענייני ירושה
סעיף 75 לחוק הירושה, קובע כי מי שיש בידו צוואה חייב למסרה, במקור או בהעתק מאושר, לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על פטירת המצווה. אדם המפר את הוראות סעיף זה, צפוי לשלושה חודשי מאסר או קנס.
סעיף 76 לחוק קובע כי כאשר הופקדו צוואה או זיכרון דברים על צוואה שבעל פה אצל רשם לענייני ירושה או נמסרה לו צוואה, ולא הוגשה בקשה לקיום צוואה בתוך שלושה חודשים לאחר פטירת המצווה או לאחר מסירת הצוואה, ימסור הרשם לענייני ירושה הודעה על כך לזכאים לפי הצוואה ויודיע על כך ברבים.
סעיף 395 לחוק העונשין קובע כי הסתרת צוואה או העלמתה היא עבירה פלילית שבצידה עונש מאסר. על פי סעיף זה, אדם המסתיר כתב צוואה בכוונה להונות, כאשר שהמצווה חי או מת, צפוי לעונש של עד חמש שנות מאסר בפועל.
חוק העונשין קובע כי אין זה משנה אם האדם שערך את הצוואה חי או נפטר, מכיוון שחל איסור מוחלט להעלים את הצוואה, והעלמתה מהווה בכל מקרה עבירה פלילית. כמו כן, סעיף 5 לחוק הירושה קובע כי לצד הסנקציה הפלילית מכוח הדין הפלילי בגין העלמת צוואה, אדם שהורשע על שהעלים או שהשמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, או שזייף אותה, או שתבע על פי צוואה מזויפת, מבטלת את זכותו לרשת את המנוח.
