עם מותו של אדם, עוברים כל נכסיו, המכונים עיזבון, ליורשים והם הופכים לבעליהם החוקיים. חוק הירושה קובע מי יהיו יורשיו של אדם שהלך לעולמו ומהו סדר העדיפויות ביניהם. העזבון יכול להתחלק על פי צוואה במקרה שהנפטר הותיר אחריו צוואה, והיורשים יכולים להיות בני משפחה וקרובים של הנפטר, וכן, גופים וישויות משפטיות המופיעים בצוואה, כך שחלוקת העיזבון מתבצעת על פי הוראות הצוואה.
במקרה שהנפטר לא הותיר אחריו צוואה, או שלא ניתן לקיים את הצוואה בשל פגמים או עקב הליך התנגדות לצוואה, הירושה נקראת ירושה על פי דין. במקרה זה, היורשים הם קרובי משפחתו או חבריו של הנפטר, על פי דרגות הקרבה הקבועות בחוק, או המדינה, כאשר לנפטר לא היו קרובים הזכאים לרשת על פי החוק, והחלוקה מתבצעת באמצעות האפוטרופוס הכללי.
כאשר הנפטר לא הותיר צוואה, חוק הירושה קובע מי יירש את נכסיו והאופן בו תחולק הירושה נקבע בדין. סעיף 9 לחוק הירושה עוסק בזכויות העזבון במצב שבו נפטרו שני יורשים או יותר ולא נקבע מי מהם מת תחילה ומגדיר כיצד יש להתנהל מבחינה משפטית במקרה מהסוג הזה.
בהיעדר צוואה, זכות הראשונים בירושה מתחלקת שווה בשווה בין בן או בת הזוג וילדיו של הנפטר. בן הזוג מקבל מחצית מן הירושה והילדים מתחלקים ביניהם שווה בשווה במחצית השנייה. בנוסף למחצית מכלל הרכוש זכאי בן הזוג לרשת גם את הנכסים שאינם נדל"ן ואת רכבו של הנפטר. אלמנתו זכאית לקבל גם את דמי כתובתה ותוספת כתובה, ובנסיבות מסוימות היא זכאית לדרוש מזונות אישה מכספי העזבון.
יורש ודאי לעומת יורש ספק
סעיף 9 מתייחס למקרה של מוות משותף של היורשים שיכול להתרחש עקב תאונת דרכים, פיגוע וכדומה, כאשר לא ידוע מועד הפטירה המדויק של כל אחד מהיורשים. על פי סעיף זה, הזכויות בעזבון נקבעות לפי שלושה כללים, באמצעות הבחנה בין יורש ודאי לבין יורש ספק.
יורש ודאי הוא מי שהיה יורש בין אם האחד ובין אם האחר מת תחילה, לעומת יורש ספק שהיה יורש רק אם אחד מהם מת תחילה. לפיכך, יורש ודאי הוא אדם שהיה זכאי לרשת את העיזבון בכל מקרה, ללא קשר לסדר הפטירה, לעומת יורש ספק שהיה זכאי לחלק בעיזבון רק אם אדם זה או אחר נפטר לפני השני.
הכלל הראשון קובע כי אם אחד התובעים של זכויות העזבון מוגדר כיורש ודאי ותובע אחר יורש ספק, ניתנת עדיפות לתובע שהוא יורש ודאי. הכלל השני קובע כי אם היו שני התובעים יורשי ספק, ניתנת עדיפות לתובע שהוא בן זוגו או קרובו של המוריש שאת עזבונו מחלקים. והכלל השלישי קובע כי בין תובעים אחדים באותה דרגת עדיפות יחולק העזבון, כאשר אין צוואה, לפי כללי החלוקה הקבועים בחוק הירושה, כל עוד אין צוואה המורה אחרת.
