במסגרת בחינת הזכויות לגבי רכוש משותף של בני זוג, נוטים בתי המשפט לבחון את הסוגיה על ידי החלת הלכת השיתוף. הלכה זו, אשר נוגעת לבני זוג שנישאו לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג, קובעת כי בני זוג הינם שותפים ברכושם המשותף מתוקף היותם נשואים.
עם זאת, ניתן לסתור את הלכת השיתוף במהלך דיונים משפטיים באופנים שונים. האם צוואה אשר הותיר אחריו המנוח, שיושבת בסתירה להלכת השיתוף בין אשתו לבינו, יכולה להביא להורשת נכסים מבלי להתייחס להלכת השיתוף? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה.
המנוח הלך לבית עולמו בפברואר 2002 כאשר הוא מותיר אחריו צוואה בעדים. בנו של הנתבע הגיש התנגדות לצוואה זו אשר נידונה בשלוש ערכאות (עד בית המשפט העליון). המנוחה, אשר הייתה נשואה למנוח למעלה מ-40 שנה, הגישה באפריל 2002 בקשה לקיום צוואתו של בעלה לרשם לענייני ירושה.
קראו עוד בתחום:
- האם הלכת השיתוף בין בני זוג מנוחים - ידועים בציבור שהגבר היה חשוד ברצח
- כושר השתכרות בראי הלכת השיתוף
- האם נכד יכול לתבוע מסבו זכויות של סבתו במסגרת הלכת השיתוף?
- הלכת השיתוף - זכויות יורשים
- חלוקת נכסים עסקיים בין ידועים בציבור, האמנם?
התנגדותו של בנו של הנתבע הוגשה חודשיים לאחר מכן לבית המשפט לענייני משפחה. במקביל לניהול ובירור ההתנגדות, הגישה המנוחה תביעה אשר עוסקת בנכסי מקרקעין אשר היו רשומים על שמו של המנוח. לטענתה, מחצית מנכסים אלו שייכים לה מכוח הלכת השיתוף בינה לבין בעלה המנוח. לדאבונה של המנוחה, הלכה היא לבית עולמה כארבעה חודשים לאחר מכן. ההליכים נמשכו בניהולו של מנהל עיזבונה של המנוחה.
הבן טוען - "הנכסים היו בבעלות אבי, כך עולה גם מצוואתו"
הנתבע טען כי אין להחיל את חזקת השיתוף בדבר נכסי המקרקעין. לטענתו, למנוחה לא היו זכויות בנכסים אלה, מאחר וערב מותו של המנוח הם היו שייכים לו ולו בלבד. כמו כן, לשיטתו של הנתבע, ניכר כי המנוח התייחס לנכסים כשלו, דבר העולה גם מהוראות צוואתו.
הנתבע הוסיף כי המנוחה אף הגישה בקשה לקיום צוואתו של בעלה, ויש בכך להוכיח שגם היא ראתה את הנכסים כשייכים לבעלה בלבד. מדובר באישה אשר לא הייתה מעורבת בעסקיו של המנוח ואין להצהיר כי המרפאה אשר הייתה בבעלות המנוח הינה חלק מעיזבונה של אשתו המנוחה.
ראשית לכל, בית המשפט ציין כי במהלך ניהול התנגדותו של הנתבע לקיום צוואתו של אביו, טען עורך דינה של המנוחה כי היא עומדת להגיש תביעה מכוח חזקת השיתוף. ב"כ של המנוחה ציין בפני בית המשפט כי אי לכך, הולך להצטמצם עיזבון הבעל במחצית. דהיינו, טענתו של הנתבע כי התובעת לא עמדה על זכותה להכיר במחצית הנכסים כשלה איננה נכונה.
כמו כן, השופט ציין כי לא ניתן לקבוע שלמנוחה הייתה הזדמנות לטעון להלכת השיתוף במהלך הנישואים. מדוע היה על המנוחה לבחור בדרך זאת כאשר היא נשואה לבעלה נשואים הרמוניים ומשותפים במשך מספר עשורים, תהה בית המשפט.
ההלכה הפסוקה בעניינים כגון דא קובעת כי כאשר מדובר ביחסים בין בני משפחה, קורה לא אחת שפלוני איננו טוען לזכויות פורמאליות וזאת משום שאין לכך הכרח מבחינת שגרת חייו. לפיכך, בשעה שמשתנות הנסיבות, אין לשלול לטעון כי פלוני זה מושתק מחמת ויתור.
האם היו ריבים בין ההורים?
הנתבע ניסה לטעון כי מתחת לפני השטח היו ריבים רבים בין הוריו המנוחים והשניים נותרו נשואים זה לזה למרות שעסקינן בחיי נישואים עמוסים סבל רב. עם זאת, טענותיו אלו נדחו בבית המשפט. הנתבע הודה כי לא ידע הוא על התייעצות עם עורכי דין או על הליכי גירושין אשר התחילו בין הוריו.
קראו גם:
- כוונת שיתוף בין ידועים בציבור
- האם אישה תהיה חייבת בחובות בעלה?
- חיוב אישה בחובות בעלה מכורח הלכת השיתוף, האמנם?
- חלוקת רכוש לפי הלכת השיתוף
כמו כן, הנתבע לא השכיל להסביר לבית המשפט מדוע הוריו נותרו לגור זה עם זה עד יומם האחרון, וחרף העובדה שילדיהם עזבו את הבית שנים רבות קודם לכן. כמו כן, הנתבע ניסה לטעון בפני בית המשפט כי הנכסים נשוא התובענה היו נכסים אשר נרכשו על ידי אביו המנוח מפרי עמלו.
עם זאת, טענה זו לא הוכחה כלל וכלל. קל וחומר כאשר מדובר בטענה המתיישבת בניגוד גמור להלכה הפסוקה בדבר זוגות אשר היו נשואים למעלה מארבעה עשורים, הביאו ילדים משותפים, בנו בנייה משותפת של התא המשפחתי וכדומה. במקרים אלו, הרישום הפורמאלי איננו מעיד כלל על כוונתם של בני הזוג.
