בית משפט השלום בפתח תקווה דחה את תביעתו של בן של בת קיבוץ, לקבלת מחצית מדמי העזיבה המגיעים לה, לטענתו, עקב עזיבתה את הקיבוץ לפני מותה. כמו כן, בנה של המנוחה טען כי הוא זכאי גם לדמי הפנסיה ותשלומי היתר ששולמו על ידי הביטוח הלאומי לחשבון הקיבוץ בגין המנוחה.
המנוחה הייתה ממקימי הקיבוץ, חברה בו מרבית חייה, והתגוררה בו בדירה שבה חיה יחד עם בעלה המנוח, במשך כשבעים שנה. המנוחה נפטרה בשנת 2002, בגיל 92, בבית חולים הרצפלד בגדרה, כשהיא סובלת ממחלת אלצהיימר. לאחר מותה, השאירה המנוחה שני בנים אשר אחד מהם הוא התובע בתביעה שלפנינו. הסוגיה אשר הונחה לפתחו של בית המשפט הייתה - האם זכויות המנוחה בקיבוץ יכולות לעבור במסגרת ירושה לבנה.
קראו עוד בתחום:
- זכויות יורשים בנכסי הקיבוץ
- זכויות בעלי הנחלות במושב בני ציון
- האם האחות למחצה תקבל פיצויים משווי הנחלה אשר ירש אחיה כ"בן ממשיך"?
האם לוקה באלצהיימר, הבן נאבק בקיבוץ
התובע טען כי שבעה חודשים לפני שנפטרה אימו, כתבה היא בעצמה שאינה מוכנה לשהות במוסד הסיעודי לקשישים בקיבוץ והיא דורשת שהדירה שלה וכל זכויותיה בקיבוץ, כולל זכויות בעלה המנוח, יעברו לבני משפחתה שלא נמצאים בקיבוץ - ילדים, נכדים, נינים.
בנוסף, התובע טען כי הוא הודיע לקיבוץ על עזיבתה של המנוחה, לאור התנהגות הקיבוץ כלפיו והקשיים שהערים עליו. כמו כן, הלין התובע על הטיפול הרשלני של המוסד הסיעודי בקיבוץ (התובע טען שהוצאתה של אימו מהקיבוץ נבע מתוך דאגה לשלומה של בעקבות טיפול זה).
לסיכום, התובע טען כי אימו עזבה את הקיבוץ כחודשיים לפני שנפטרה, ולכן מגיעים לה דמי עזיבה על-פי תקנון הקיבוץ וכללי העזיבה של התנועה הקיבוצית. כמו כן טען התובע כי אימו זכאית (דהיינו יורשיה) ליתרת הסכומים שנותרו כמו פנסיה וקצבת זקנה מהביטוח הלאומי.
קראו עוד בתחום:
- המנוח נפטר טרם התייצב בפני ועדה רפואית - האם יורשיו זכאים לגמלה?
- האב נפטר לפני שירש את אימו, כיצד תחולק ירושתו?
- הצוואה לא נכתבה בשפתה של המנוחה, האם דינה להתבטל?
הקיבוץ טען כי התובע זמם להשתלט על רכושה של אימו עוד בחייה, על מנת לפתור את מצוקותיו הכלכליות הקשות. לטענת ב"כ הקיבוץ, התובע תכנן להוציא את אמו מהקיבוץ על מנת שיוכל לדרוש את דמי העזיבה ואין ספק שהלב נכמר לנוכח מחטף ציני זה, בעת שהמנוחה כבר שכבה על ערש דווי.
האם הוצאת האם מהקיבוץ על ידי בנה נעשתה בחוסר תום לב?
בית המשפט דחה את טענותיו של התובע בנוגע לטיפול רשלני באימו החולה במוסד הסיעוד בתחומי הקיבוץ. למרות שהתובע הגיש, עוד כאשר הייתה אמו בחיים, שתי תביעות ותלונות במשטרה כנגד המוסד הסיעודי - תלונותיו לא התקבלו לאחר בדיקות של משרד הבריאות.
בית המשפט קבע כי הוצאתה של המנוחה מהקיבוץ, חודשיים לפני פטירתה, על ידי בנה התובע, נעשתה בחוסר תום לב. התובע התמנה כאפוטרופוס לגוף על המנוחה כשלושה חודשים לפני פטירתה. מינויו של התובע כאפוטרופוס לגוף על המנוחה בא לצורך חתימה על הסכמה לניתוח שהמנוחה הייתה צריכה לעבור לאחר שנפלה במוסד הסיעודי בקיבוץ.
חודש לאחר מכן מונה התובע כאפוטרופוס לרכושה של המנוחה, על-פי בקשתו, בצו זמני לששה חודשים, ויום לאחר המינוי, הוציא האחרון את אימו החולה מהקיבוץ. בית המשפט קבע כי המהירות הרבה שבה פעל התובע, כשבתוך יום אחד מהמינוי הוא כבר הודיע לקיבוץ על עזיבת המנוחה, אינה יכולה שלא לתמוך בטענת הקיבוץ שמטרתו של התובע בעת שביקש מבית-המשפט למנותו כאפוטרופוס לרכושה של המנוחה, לא הייתה תמת לב.
לטענת השופטים, התובע ביקש את המינוי על מנת שיוכל להודיע לקיבוץ על עזיבת המנוחה ואין ספק שהמינוי נדרש לו כיוון שלעזיבת המנוחה את הקיבוץ יש השלכות כספיות ורכושיות חשובות.
בית המשפט ראה חוסר תום לב גם בניסיונותיו של התובע לזכות באפוטרופסות על רכושה של אימו, לאחר שידע כי אין בידה כל רכוש (שכן הייתה היא חברת קיבוץ כל ימי חייה). כל מטרתו של מינוי זה הייתה למען הודעה על עזיבת המנוחה את הקיבוץ, זאת כאשר הוכח בבית המשפט שהתובע ידע שימיה של אימו ספורים.
