בבקשתה עותרת האישה לקבלת צו ירושה, על פיו היא היורשת היחידה של המנוח, ובנוסף היא עותרת למינוי מנהל עיזבון במעמד צד אחד. לטענתו של המשיב, הוא בנו היחיד של המנוח ובנוסף – המבקשת עזבה את המנוח כחמש שנים לפני פטירתו והגישה כנגדו תביעה למזונות, תביעת מדור ותביעת גירושין במסגרת בית הדין הרבני בנתניה ובית המשפט לענייני משפחה בכפר-סבא.
למעשה, טוען המשיב כי אין לראות במבקשת כבת זוגו של המנוח שכן עזבהו כחמש שנים לפני פטירתו.
מיהו "בן זוג"?
סעיף 10 לחוק הירושה קובע כי יורש על פי דין הינו מי שהיה בן זוגו של המנוח עת פטירתו. החוק איננו מפרש את המושג "בן זוג" ולכן פרשנות זו נתונה לבית המשפט. החוק רואה בפרשנות "בני זוג" כאיש ואישה אשר נתונים בברית הנישואין, אך אין ספק כי קיים לעיתים חוסר צדק המתבטא בין היתר בכך שבני זוג שנפרדו דרכם, יורשים זה את זה, על אף ניתוק הקשר עובר לפטירת אחד הצדדים.
אין ספק שבמקרה דנן, אין מחלוקות על פרידתם של הצדדים ולכן ישנו ממש בטענותיו של המשיב. בית המשפט הגדיר "בן זוג" בחוק הממונות, כאשר בן זוג:
- נשוי לאותו אדם ואינו פרוד ממנו.
- הוא חי עם אותו אדם במשק בית משותף מתוך כוונה לקיים חיי קבע כאשר אין לו בן זוג אחר.
טענתה של המבקשת, כי על פי סעיף 10 לחוק הירושה, אין בסמכותו של בית המשפט לשנות את זכותה לירושה מתוקף היותה בת זוג, נדחתה על ידי השופט. האחרון טען כי החוק איננו מפורש דיו וכי יש מקום לפנות לפסיקות קודמות רלבנטיות אשר יאירו את הסוגיה באור בהיר יותר.
בית המשפט קבע כי בבקשה נופלים פגמים רבים:
- המבקשת עזבה את ביתו של המנוח כחמש שנים לפני פטירתו, ולא שבה לשם עוד.
- בית הדין הרבני קבע כי האישה עזבה את הבעל ללא הצדקה, ופסק כי עליה לשוב לביתה לשלום בית. לאחר שזו סירבה, הוכרזה האישה כמורדת (הכרזה אשר מושכת ממנה את זכאותה לתביעות רכוש עתידיות לרבות תביעות בנוגע לכתובה).
- בית הדין לענייני משפחה קבע בדיון מאוחר יותר כי הצדדים יתגרשו לאלתר וביניהם נכרת הסכם גירושין, במסגרתו חולק הרכוש ביניהם.
אי לכך, קיבל השופט את בקשת ההתנגדות וקבע כי על המבקשת לשאת בהוצאות בית המשפט.
