האם יש מקום להמשיך ולדון בתביעתו של אדם לגמלה במקרה שנפטר התובע, כך שהסכומים אשר יגיעו לו (אם יקבעו כאלה) ישולמו לשאיריו/יורשיו/עזבונו? מאידך, האם יש מקום להפסיק את בירור התביעה כאשר מגיש התביעה נפטר עוד בטרם הועמד בפני ועדה רפואית?
שאיריו של המנוח טענו בבית המשפט כי יש לכנס ועדה רפואית אשר תקבע את שיעור הנכות של המנוח שנבע ממחלתו, בהתייחס לתקופה שלפני פטירתו, גם אם המנוח נפטר. התובעים טענו כי אין בפטירתו בכדי לשנות את היות המנוח "תובע" לפי החוק. כמו כן, בהתאם להוראות סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי, החל גם על חוק הגזזת כאמור בסעיף 19 לחוק, יש זכאות לשאיריו של מנוח לקבל הפיצוי אשר היה מנת חלקו של האחרון עד לפטירתו.
קראו עוד בתחום:
- האם היורשים יקבלו את כספי ביטוח החיים של המנוח?
- הדוד השכיר החנות בשכירות מוגנת - האם אחיינו יירש זכויותיו?
- האם בית המשפט יתיר להורים לממש צוואתו הביולוגית של בנם המנוח?
משרד הבריאות, הנתבע בדיון זה, טען לעומתם ש"נפגע" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, הינו מי שוועדת מומחים קבעה שניתן לו טיפול בהקרנה, שהוא לקה במחלה כהגדרתה בחוק (אחת מהמחלות שבתוספת) והוא נמצא בישראל. כמו כן, ציין משרד הבריאות כי מדובר בתנאים מצטברים ולא חלופיים ולכן כל עוד לא קבעה ועדה רפואית שאדם לקה במחלה, אין די בקביעת ועדת המומחים שקיבל טיפול בהקרנות, על מנת שיוגדר כ"נפגע".
האם היה המנוח "זכאי שנפטר בטרם הספיק לגבות את חובו"?
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ישנה הבחנה בין "זכות לגמלה" שהייתה קיימת לטובתו של נפגע אשר נפטר בטרם זכה לקבלה, לבין "חוב גמלה" אשר לא שולם לנפגע עובר לפטירתו. על פי פסיקה קודמת נקבע שעל מנת לשלם לבן משפחתו של מבוטח שנפטר, קצבת נכות שנועדה למנוח, יש צורך בכך שיהיה מדובר בזכות לגמלה שהייתה קיימת בעת פטירת המנוח. כמו כן, על בן המשפחה להוכיח שהינו שאיר כהגדרתו בחוק.
במקרה דנן, המנוח הגיש תביעה למדינה על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994 ונשלחה לו תשובה כי ועדת המומחים אשר התכנסה ודנה בתביעתו החליטה שקיבל טיפול בהקרנות כמשמעותו בחוק. המנוח ערער על ההחלטה אך נפטר בטרם נידון ערעורו.
בית המשפט דחה את תביעתם של שאיריו של המנוח וקבע כי מצבו של אדם שנפטר בטרם הושלמה בדיקת הפגיעה שהגיש אינו אמור להיות טוב יותר מאשר מצבו של אדם שתביעתו נבדקה על ידי המדינה ונדחתה. השופטים קבעו שמאחר ומדובר בתביעה שנדחתה, ואין מדובר במנוח שזכותו נתגבשה לכדי חוב בטרם פטירתו, לא זכאים שאיריו לגמלה.
