בית המשפט לענייני משפחה אישר צוואה של מנוחה ערירית, אשר הורישה את כל רכושה למען חיילי צה"ל. השופטים נדרשו לדון בהתנגדות לצוואה אשר הוגשה על ידי התובע, שהכיר את המנוחה בשנותיה האחרונות. התובע טען כי הוא אוחז בצוואה מאוחרת, אשר בה מצווה לו המנוחה את כל כספה ורכושה. במהלך הדיון בבית המשפט התגלה תמונה מכוערת של ניצול והשפעה בלתי הוגנת מצידו של התובע כלפי המנוחה.
בין השנים 1993-1994 שימש התובע כנהגו של נציב קבילות החיילים, אשר היה חברה הטוב של המנוחה. התובע התוודע למנוחה בביקורים הספורים של האלוף בדירתה, וכך נרקמה מערכת יחסים בינה לבינו ללא ידיעת מפקדו.
קראו עוד בתחום:
- השפעה בלתי הוגנת של מטפל על קשישה
- הבנת טיב צוואה - דיני משפחה
- האם עזרה סיעודית לקשישה הינה השפעה בלתי הוגנת על צוואה?
מהראיות, אשר הובאו בהרחבה, עלה כי התובע הבין עד מהרה שמדובר באישה ערירית. אי לכך, סבר הוא כי היא מהווה "מקור כלכלי" עבורו.
למשל, הוכח כי בשנת 1995 משך התובע כספים מחשבונה של המנוחה ללא הסכמתה. עוד הוכח כי התובע החתים את המנוחה על ייפוי כוח למשיכת כספים על ידו. בנוסף, התובע הגיע עם המנוחה לסניף הבנק, וניסה למשוך באמצעותה המחאה בנקאית לפקודתו בסך של 120,000 ₪ (פעולה זו סוכלה על ידי פקידת הבנק).
הקשישה מאבדת את כושרה המנטאלי
כאשר איבדה המנוחה את כושרה המנטאלי בשנת 1998, הצליח התובע להכתיב לה את הוראות הצוואה השנייה. בצוואה זו, אשר נעשתה בשגיאות כתיב מהותיות, על גבי עמוד אחד ובכתב יד לא קריא, הורישה המנוחה את כל כספיה ורכושה לתובע.
כמו כן, התובע ניסה בעת ההיא להתנגד למינוי אפוטרופוס למנוחה. משלא צלחה דרכו, ניתק כל קשר עם המנוחה. במהלך 7 השנים, מאז ועד לפטירתה לא היה קשר בין השניים והתובע אף לא כיבד את המנוחה בדרכה האחרונה.
הצוואה השנייה, בה אחז התובע, בוטלה משלוש סיבות:
- הצוואה נכתבה שעה שהמנוחה לא הייתה כשירה לצוות (סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה -1965).
- התובע ערך את הצוואה, או למצער-לקח חלק בעריכתה (סעיף 35 לחוק הירושה).
- הצוואה נכתבה בהשפעתו הבלתי הוגנת של התובע-על המצווה (סעיף 30 לחוק הירושה).
"התובע תכנן וניצל את מצבה של המנוחה כדי להביאה לכך שתבטל את רצון ההנצחה (כמצוותה בצוואה הראשונה) ותצווה את כל רכושה באופן בלבדי לו", נכתב בפסק הדין. אי לכך, הצוואה השנייה בוטלה וניתן צו לקיום הצוואה הראשונה.
