תביעה של יורשת על פי דין – א.נ. – של המנוח ח.מ.ע. ז"ל והמנוחה פ.ס.א. ז"ל, לאחר שהסתלקה מהעיזבון, לביטול צו ירושה שניתן ע"י בית הדין השרעי בעכו בתיק ירושה 963/2001 שניתן ביום 28/10/01. עם קבלת כתב התביעה, נשלחה החלטה לתובעת להודיע לבית המשפט, אף ללא תשובת הנתבעים, מדוע בית משפט זה הוא המוסמך מהותית לדון בתביעה זו. התגובה הוגשה ועל סמך התגובה של התובעת ניתנה ההחלטה.
האם ביהמ"ש מוסמך בביטול צו ירושה שניתן ע"י ביה"ד השרעי?
קראו גם:
אולם ביה"ד השרעי יהא מוסמך לדון בהוצאת צו ירושה רק אם כל הצדדים הנוגעים בדבר נתנו את הסכמתם לכך שהעניין יידון בביה"ד השרעי וזאת לפי הוראות סעיף 155(א) לחוק הירושה שקובע כי: "על אף האמור בסעיפים 66(א) ו-151 מוסמך בית הדין הדתי שהיה לו שיפוט בעניני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון, אם כל הצדדים הנוגעים בדבר לפי חוק זה הביעו בכתב הסמכתם לכך".
בענייננו, חל סעיף 72 לחוק הירושה, אשר עוסק בתיקון וביטול של צווי ירושה. על פי הוראות הסעיף רשאי בית המשפט או הרשם לענייני ירושה, כל אחד מהם לגבי צווים שנתן, לתקן או לבטל צווים שניתנו, וזאת בכפוף לסייגים המפורטים בסעיף.
נמצאנו למדים כי את הבקשה לתיקון או לביטול יש להגיש לערכאה אשר נתנה את הצו מלכתחילה, והיא המוסמכת לדון בבקשה. נקבע בפסיקה כי לבית דין דתי סמכות לחזור ולשנות החלטה שנתן, מטעמי העלמת עובדות, תרמית וכו’; סמכות זו נובעת מהסמכות המקורית שהייתה מוקנית לו בעת מתן פסק הדין המקורי, ואין צורך בהסכמה חדשה.
ההיגיון העומד מאחורי הלכה זו הינו עיקרון כיבוד הדדי של הערכאות והעובדה שלערכאה שנתנה את צו הירושה מלכתחילה, יש את מלוא הנתונים הנדרשים על מנת שזו תוכל לברר את הסוגיות השנויות במחלוקת בעניין צו הירושה שניתן.
הצו לא ניתן בהעדר הסכמת היורשים
על הסמכות לתיקון, ביטול צו הירושה שניתן על ידי בית הדין השרעי, מסורה לבית הדין השרעי שנתן את הצו, כפוף לזכות ערעור, המסורה לבית הדין השרעי לערעורים, ובכל טענה של חוסר סמכות בתקפה ישירה, הרי הסמכות אינה מסורה לבית משפט זה.
בכתב התביעה לא נטען כלל ועיקר שהצו ניתן בהעדר הסכמה של כל היורשים: אילו היה הדבר נטען בכתב התביעה, היה ניתן אולי לתקוף את הצו –כאשר תהיה עילה מתאימה בתוקפו של צו הירושה שניתן על ידי בית הדין השרעי. הלכה פסוקה היא כי כאשר ניתן צו ירושה בהעדר הסכמה של כלל הנוגעים בדבר, צו זה הינו משולל כל תוקף. לעתים ניתן לתקוף פסק דין סופי שניתן במשפט אחד בדרך של תקיפה עקיפה כשאלת אגב במשפט שני.
קראו גם:
לדוגמה, אם הנתבע כאן היה מבסס את הגנתו או אם התובעת מבססת את כתב תביעתה על צו הירושה, יכול התובע או הנתבע, לפי העניין, לטעון כי פסק הדין ניתן ללא סמכות, לכן הוא בטל מעיקרו, ואין להסתמך עליו כלל. אולם תקיפה עקיפה של פסק דין פוגעת בעקרון הסופיות של פסק דין ובעקרון הוודאות המשפטית, ניתן ללכת בדרך של תקיפה עקיפה אלא במקרים מיוחדים ונדירים: בדרך כלל היא פתוחה רק בפני טענה כי פסק הדין, אותו תוקפים, בטל מעיקרו בשל חריגה מסמכות או בשל פגם חמור אחר.
בית הדין השרעי זוכה בסמכות
במקרנו זה, אפילו לא נטען כלל ועיר שאין כל הסכמה ולא נטענה בכתב התביעה שאלת חוסר הסמכות, הטענה היא בגדר של תרמית בהמצאת תצהיר ההסתלקות וזו בסמכות בית הדין מכוח סמכותו. גם אם נטען העניין כתקיפה עקיפה , אפילו אם נניח כי בביה"ד השרעי לא ניתנה הסכמה כל היורשים, גם אז לא היה בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה, כל עוד לא מיצתה התובעת את הסעד האלטרנטיבי העומד לרשותה בעניין זה, קרי: להפנות תחילה את הטענה בדבר העדר סמכות בפני ביה"ד השרעי עצמו, ולערער לביה"ד השרעי במידת הצורך.
לאור כל האמור לעיל, הסמכות לבטל את צו הירושה אינה בסמכות בית משפט זה והיא מסורה לבית הדין השרעי עצמו.
לפני העברת התביעה לבית הדין השרעי, וכדי לא לחסום דרכה של התובעת בתיק זה, יש לאפשר לתובעת לתקן את כתב תביעתה ולהגיש תביעה שבסמכות בית המשפט ולא תביעה לביטול צו ירושה. אם לא תוגש התביעה המתוקנת, התביעה תועבר מכוח סמכותי, לבית הדין המוסמך והוא בית הדין השרעי בעכו, אשר נתן את צו הירושה וזאת מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט. לחילופין, יש לאפשר לתובעת למחוק את תביעתה ולהגיש תביעה חדשה בפני הערכאה המוסמכת.
לסיכום,
הסמכות לבטל את צו הירושה אינה בסמכות בית משפט זה והיא מסורה לבית הדין השרעי עצמו.
