ת"ע 49232-03-10| ת"ע 49239-03-10
בית המשפט לענייני משפחה נדרש לבחון את כשרותה של צוואה נוטריונית אשר הוכנס לה, במועד לא ברור, תיקון בכתב יד. הצוואה במקרה דנן הייתה צוואתו של אדם אשר הלך לעולמו כאשר הוא מותיר אחריו נכסים רבים בשווי של עשרות מיליוני דולרים. מדובר בצוואה נוטריונית אשר הודפסה על ידי נוטריונית ונערכה כדת וכדין.
קראו עוד בתחום:
- בקשה לביטול צוואה נוטריונית בטענה של השפעה בלתי הוגנת
- ביטול ייפוי כוח נוטריוני בעקבות העדר גמירות דעת
- בית המשפט הפך צוואה בעדים לצוואה בכתב יד, והורה על אישורה
- האם מכתב אשר נמצא בדירת המנוח ביום פטירתו היה צוואה בכתב יד?
עם פטירתו של המנוח, הוצגה בפני הרשם לענייני ירושה צוואה נוספת של ובה תיקון בצוואה הנוטריונית בכתב יד. במסגרת התיקון נמחק אחד הזוכים מהצוואה – בית החולים רמב"ם בחיפה – ונרשם תחתיו בנו של אחיינו של המנוח. יצוין כי המנוח במקרה זה היה אדם ערירי אשר לאחר שאשתו הלכה לעולמה הוא עלה לישראל והמשפחה היחידה אשר הייתה לו בארץ הקודש הייתה משפחת אחיינו. כמו כן, הודגש כי בין המנוח ובין בנו של האחיין היו קשרים מיוחדים.
אביו של המתנגד מאתר את הצוואה המתוקנת
שלושה שבועות לפני פטירתו של המנוח, חלה התדרדרות במצבו הבריאותי. אי לכך, האחיין ובני משפחתו המליצו למנוח לעבור למוסד רפואי אשר ישמור על בריאותו. המנוח הסכים ובני המשפחה עזרו בביצוע המעבר. עם העברת המסמכים של המנוח, האחיין זיהה באחת המגירות צוואה מודפסת ובה שינוי בכתב יד. יודגש כי לצד השינוי לא הייתה חתימתו של המנוח, וכן לא הודגש תאריך עריכת השינוי. האחיין צילם את הצוואה המתוקנת, וזאת – בין השאר – משום שהיא הורתה על ירושה נכבדת לבנו. לאחר צילום הצוואה, האחיין השיב את המסמך למקומו. האחיין אמר בבית המשפט כי הוא לא דיבר עם המנוח אודות התיקון ולא סיפר עליו לבנו.
לאחר שהמנוח הלך לעולמו, והנוטריונית (אשר מונתה כמנהלת העיזבון) ביקשה לקיים את הצוואה, הוצגה הצוואה המתוקנת. בית המשפט נדרש לבחון האם יש לקבל את ההתנגדות לקיום הצוואה, ולהורות על קיום הצוואה המתוקנת במקומה. על מנת לקבל את התנגדותו של בן האחיין לקיום הצוואה המקורית היה עליו לשכנע את בית המשפט לעבור את המכשולים הבאים:
1. להכיר בכך שהצוואה המתוקנת הינה צוואה על פי חוק.
2. להכיר בכשרותה של הצוואה (באם התשובה לשאלה הראשונה חיובית) חרף הפגמים שנפלו בה.
בית המשפט מקבל ההתנגדות
לאחר בחינת המקרה לעומקו, ובסופו של פסק דין מפורט, בית המשפט קבע כי יש לקבל את ההתנגדות ולהורות על קיומה של הצוואה המתוקנת. בית המשפט קבע כי התיקון של הצוואה בכתב ידו של המנוח היה יכול לשמש בתור "צוואה נפרדת" אשר לא הייתה חלק מהצוואה המקורית. אי לכך, בית המשפט פנה לבחון האם הצוואה הנפרדת הייתה צוואה קבילה וכשרה לפי חוק הירושה. דהיינו, האם ניתן לקיימה כצוואה בכתב יד ללא תאריך וחתימה.
בית המשפט קבע כי למרות שנפלו מספר פגמים בצוואתו של המנוח (העדר חתימתו בצד התיקון ואי הוספת תאריך עריכת התיקון), לא היה מדובר בפגמים אשר יש לייחס להם משקל רב בנסיבות העניין. ראשית, על הדף בו הופיע התיקון התנוססה זה מכבר חתימתו של המנוח (כחלק מהצוואה המקורית). בית המשפט קבע כי סביר להניח שחתימה זו, אשר הוכח כי הייתה בכתב ידו של המנוח, הייתה בעיני המצווה מספיקה לעניין זה. כמו כן, גם חסרון התאריך נקבע כפגם בר תיקון.
בית המשפט ציין לטובה גם את עדויותיהם המהימנות והכנות של האחיין ובנו במהלך המשפט. לדוגמא, המתנגד לקיום הצוואה הודה בכנותו כי המנוח אמר לו טרם פטירתו שהכניס אותו לצוואתו. עם זאת, המתנגד אמר בפני בית המשפט דבר אשר היה יכול לכאורה לפגוע בצדקת טיעוניו. הוא הודה כי הוא לא דובר את השפה הספרדית אשר הייתה שגורה בפי המנוח. עם זאת, המתנגד אמר כי הוא "הבין" מדבריו של המנוח שהוא הוכנס לצוואתו והודה לו על כך. דהיינו, למרות שהצד השני היה יכול "להיתפס" לעניין זה, בנו של האחיין לא הסתיר מידע מבית המשפט. השופטת ראתה פעולה זו כעדות למהימנות גרסתו. כמו כן, גם האחיין, אשר מצא את הצוואה, לא סיפר אודותיה לבנו וניכר כי הוא העריך את המנוח ולא רצה להכניס עניינים כלכליים אל תוך המשפחה.
