כיצד יוכיחו היורשים כי אין יורשים נוספים?
הלכת ברגמן ובמבחן השקידה הסבירה כי הפסיקה פיתחה את מבחן השקידה הסבירה, לעניין נטל ההוכחה הרובץ על יורש הטוען כי אין עוד יורשים מלבדו. בעניין זה בפסק הדין האפוטרופוס הכללי מנהל עזבון המנוח זאב ברגמן נ. פרידמן (להלן: "הלכת ברגמן").
במקרה שנדון בהלכת ברגמן ביקשו היורשים כי ייקבע שלא נותרו מלבדם יורשים כלשהם וזאת בחלוף למעלה מ- 30 שנה לאחר מתן צו הירושה הראשון ומאחר שלא אותר כל יורש מצד אימו של המנוח, המבקשים הצביעו על המאמצים שנעשו על ידם כדי לחפש יורשים כאלה.
קראו עוד בתחום:
- התנכרות המשפחה למנוח לפני מותו - ירושה לעובד הסיעודי
- כתב אישום בעקבות זיוף כתובה במטרה לזכות בירושה
- חלוקת משק חקלאי שאינו חלק מן העיזבון בהתאם לצוואתה של המנוחה
- כספי קופת גמל של חסוי הועברו על ידי אפוטרופוס לחשבון בנק - ניגוד עניינים
בהלכת ברגמן נדחתה עמדת האפוטרופוס הכללי כי יש להוכיח באופן פוזיטיבי דבר זהותם וגורלם של היורשים החסרים; אלא נקבע מפי כב’ הנשיא ברק כי הנטל שדרש האפוטרופוס הכללי (ואף שיקף את הפסיקה שהיתה קיימת) הינו גבוה מדי, ובהרבה מקרים לא ניתן לעמוד בו, במקרים רבים לא ניתן להצביע על כל מימצא עובדתי המבסס דבר קיומו של יורש פוטנציאלי או שולל אותו.
יודגש כי הנשיא ברק קובע בפסק דינו כי:
במסגרת בקשה למתן צו ירושה יכולים להיווצר שני מקרים טיפורים שאינם ממצים כמובן את קשת המקרים האפשרית שבהם המבקש עלול להתקשות בביסוס התשתית הראייתית שמטיל עליו הנטל האמור:
- המקרה הראשון הוא מקרה שברור בו שקיים קרוב משפחה הזכאי לרשת את המנוח, אך אין ידוע אם הוא מצוי בחיים אם לאו.
- במקרה השני אין זה ידוע אם קיים כל קרוב משפחה הרלוונטי לצורך חלוקת העזבון.
מהו הקושי בהוכחה כי אין קרובי משפחה נוספים?
ועוד נקבע בהלכת ברגמן כי אם היורש יכול להוכיח בראיות פוזיטיביות ברמת הראיות הנדרשת במשפט אזרחי כי אין קיימים קרובי משפחה אחרים הזכאים לירושה, הרי שהוא יוצא כמובן - ידי חובתו. הבעיה היא כי במקרים רבים לא ניתן לעשות זאת בגלל הקושי הרב להוכיח, כי אדם פלוני אינו קיים. על כן בית משפט זה הכיר באפשרות להסיק כי יורשים אחרים אינם קיימים על פי הנסיבות.
מבחן השקידה לביסוס מפת היורשים
והוסיף וקבע הנשיא ברק בהלכת ברגמן כי לדעתו יש לאמץ את אמת המבחן של השקידה הסבירה לבסס את מפת היורשים של המנוח.
דרישת השקידה הסבירה לאיתור יורשים פוטנציאלים שונה במהתה מהנטל הדורש מהיורשים הקיימים לבסס מימצא (בדרך קביעה ישירה או בדרך הסתברותית) לגבי זהותם של יורשים פוטנציאלים. גם לאחר שקידה ארוכה וממושכת עלולים חיפושי היורשים אחרי יורשים פוטנציאלים שלא להעלות דבר, במצב דברים שכזה אם נדרוש מהם לבסס מימצא על אודות קיומם או אי קיומם של יורשים אחרים, הרי שדין בקשתם לחלוקת מלוא העזבון יהיה דחייה.
לעומת זאת אם נדרוש מהם שקידה סבירה לאיתור היורשים הרי שיוכלו לעמוד בנטל זה. נראה כי הסתפקות בקיומה של שקידה סבירה לאיתור יורשים פוטנציאלים מאזנת טוב יותר בין התכליות של חוק הירושה העומדות על הפרק.
הנשיא ברק מנתח את פסק דינה של כב’ השופטת שיצר במחוזי (שאישרה כי התקיימה "שקידה סבירה" במקרה הנדון), וקובע לאמור כי השקידה הסבירה צריכה להיות בעלת פוטנציאל להיות אפקטיבית. על כך לעיתים עליה לכלול פניה למדינות זרות שהן יהולים לגור יורשים לשם איתורם.
כמו כן יש להתייחס לכלי הפרסום ככלי שיכול לשרת את המטרה שבאיתור יורשים פוטנציאלים. השימוש בכלי צריך להיות מובא בחשבון שעה שמחפשים יורשים פוטנציאלים בחו"ל, שעה שמחפשים קרובי משפחה שהיו שייכים לקהילות יהודיות במזרח אירופה, למשל יתקלו היורשים בקושי לאתר רישומי אוכלוסין מהתקופה שלפני מלחמת העולם השניה, גם העדים לקיומן של משפחות יהודיות באותם מקומות הולכים ופוחתים, לכך במסגרת סבירות השקידה יש מקום לשקול את אופציית הפרסום על אודות קיומם של ההליכים בישראל בעיתונים בעלי תפוצה רחבה במדינות הללו.
במקרה הנדון בפסק הדין נקבע כי נעשה חיפוש מקיף ומשמעותי.
יצוין כי לאחרונה נדונה השאלה בדבר יישומה על הלכת ברגמן בפסק דין היועץ המשפטי לממשלה נ. פלונית מפי כבוד השפט רובינשטיין, ובמקרה זה נקבע כי שקידת המבקשים לא העלתה שאין יורשים פוטנציאלים נוספים להם, ויש לטרוח ב"יגיעה נוספת", כאמור וכפי שנקבע בהלכות המשפטיות כי "ההלכות בדבר השקידה הסבירה תתפתח ממקרה למקרה, ואף מקרה זה בכלום.
