בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע ביטל צוואה בעקבות תובענה שהוגשה בנושא על ידי בנה של המנוחה כנגד אחותו. בהחלטתו, ביטל בית המשפט את הוצאת צו קיום צוואה אשר הומצא על ידי הרשם לענייני ירושה.
בתביעתו, עתר בנה של המנוחה לביטול הצוואה על סמך עובדות אשר לא עמדו, לטענתו, בפני הרשם בעת שנתן את הצו. בין טענותיו, טען התובע כי יש לבטל הצוואה בשל זיוף, פגמים פגמים ברצון המנוחה (אי כשרות, לחץ, איום, השפעה בלתי הוגנת), אי הבנת השפה העברית וחוסר התייחסות בגוף הצוואה לעובדת תרגומה, אם בכלל.
טענת הזיוף נדחית - החתימות מתאימות
לאור טענותיו של התובע, הועבר הדיון בצוואה לבית המשפט לענייני משפחה. ב"כ של המשיבה הסכים לזנוח את כל טענותיו המקדמיות וביקש כי בית-המשפט ידון בגוף הטענות מבלי "לבזבז את זמנו של בית-המשפט". אי לכך החליט בית המשפט להקפיא את צו קיום הצוואה ולבאר את הטענות לעומקן.
טענת הזיוף נדחתה בבית המשפט, שכן חתימתה של המנוחה זהה לחתימה שעל הצוואה. יצויין, כי במידה ובית המשפט סבור כי הצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא בהחלטה מנומקת להורות על קיומה אף אם נפל פגם.
במקרה שלפנינו, אין ספק כי מדובר בצוואה בעדים, והחוק קובע כי צוואה מסוג זה תהיה בכתב ותחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו. על העדים לאשר באותו מעמד, בחתימתם על פני הצווה, כי המצווה חתם בפניהם והצהיר כי זו חתימתו.
האם הצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה?
עיקרה של השאלה היא אפוא, האם בית-המשפט שוכנע שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה למרות הפגמים שנפלו בצוואה. ככלל, נטל הבאת הראיות מוטל בתחילת המשפט על הצד הנושא בנטל השכנוע. בהליך של התנגדות לקיום הצוואה, מוטלת על מבקש ביטול הצוואה, החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל. עם זאת, במידה ונפל פגם בצוואה, יפול נטל ההוכחה על הצד המבקש לקיימה.
בנה של המנוחה טען בבית המשפט כי למרות שהצוואה מנוסחת בעברית, אימו לא הבינה עברית ולא שמעה את השפה העברית, ולמעט מילים בסיסיות, שפתה הייתה הודית. יחד עם זאת, ברור שעדי הצוואה, שניהם ממוצא מרוקאי, אינם שולטים בשפה ההודית. מכאן שעדי הצוואה לא קראו או תרגמו למנוחה את הצוואה לשפתה. גם המנוחה עצמה לא קראה את הצוואה, שכן אין היא קוראת עברית.
קראו עוד:
- פירוק שיתוף בנכסים כאשר אחד מבני הזוג מרצה מאסר עולם על רצח בתם
- נועה הקטנה שילמה בחייה את מחיר גירושיי הוריה
- חלוקת רכוש בני זוג שהיו ידועים בציבור ולאחר מכן נישאו
זאת ועוד, בין טענותיו טען בנה של המנוחה כי עשרה ימים לאחר שאושפזה האם בבית החולים (וחודש עובר לעריכת הצוואה), הגישה אחותו בקשה לצו הגנה כנגדו וכנגד אחות נוספת במטרה להרחיקם מאמם בטענה כי הם מעוניינים להחתימה על מסמכים בעודה נתונה תחת השפעת תרופות. התובע אף מוסיף כי בית המשפט דחה את בקשתה של אחותו אך קבע פקיד הסעד בעניין נשוא התובענה ההיא המליץ כי האם לא תוחתם על אף מסמך.
בית המשפט הכיר בפגמים הבאים בצוואה:
- הצוואה לא נעשתה בפני גורם משפטי אלא בפני עורך צוואות שלא ידוע מי הוא.
- הצוואה נערכה בשפה העברית, שפה שאינה שגורה בפי המנוחה.
- הצוואה הודפסה על ידי עורך הצוואות שאיננו מבין את שפתה של המנוחה וממילא לא יכול היה לקבל הנתונים ישירות ממנה.
- לא הוכח שהצוואה תורגמה למנוחה לשפתה ההודית, ואם אכן תורגמה, לא צויין בצוואה עובדה זו.
- הצהרת העדים, כפי שמופיעה באישור, אינה תואמת את שאכן היה במציאות. העדה ע. א לא ראתה את המנוחה חותמת על צוואתה ולא חתמה עליה בנוכחות המנוחה, וכן לא הוכח כי המנוחה הצהירה בפניהם כי זוהי צוואתה.
לכל אלה מתווסף גם חשש של בית המשפט, העולה מנוסח הצוואה, ותוהה האם באמת יש בה בכדי לייצג את רצון המת בעניין דנן. אי לכך, ביטל בית המשפט את הצוואה.
