ת"ע 7261-11-08
סעיף 30(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע כי הוראת צוואה אשר נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, תרמית, תחבולה, אונס או איום, דינה להתבטל. סעיף זה מהווה למעשה הוראת חוק אשר נועדה לקיים את אחד העקרונות החשובים ביותר בדיני צוואות וירושות – כיבוד רצונו של המת. המונח "השפעה בלתי הוגנת" יושב בבסיסן של מחלוקות רבות בין בני משפחה.
מושג זה זכה לקיטונות פרשנות. בין השאר, נקבע כי יש להבחין בין השפעה בלתי הוגנת מבחינה עובדתית, לבין אי הגינות אשר הייתה בהשפעה זו מבחינה נורמטיבית וערכית. דהיינו, על בית המשפט לקבוע האם מדובר בהשפעה בלתי הוגנת מתוך מושגים של מוסר חברתי ומוסר אישי, תוך כדי ניסיון להתחקות אחר רצון המת.
בית המשפט העליון קבע בפסיקתו מספר מבחני עזר אשר מסייעים לעמוד על טיבה של צוואה מבחינת השפעה בלתי הוגנת – תלות ועצמאות, תלות וסיוע, קשרי המצווה עם אחרים ועוד. יצוין כי אבני בוחן אלה אינם מהווים רשימה סגורה ובית המשפט רשאי לעשות שימוש בהכרעתו במבחנים נוספים.
צוואה שונתה לבלי היכר ונוסחה באופן נקמני
במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, עסק בית המשפט בצוואה בעלת אופי נקמני בה הוריש המנוח לגיסתו ובתה 100 שקלים לכל אחת, באופן הפגנתי. הסכום לא היה מכה גלים לולא בצוואה מוקדמת המנוח היה קובע כי אחייניתו, בתה של הגסה, תזכה במלוא ירושתו. ארבע שנים לאחר הצוואה "המנשלת", המנוח הלך לעולמו.
קראו עוד בתחום:
- סדרי דין בבית המשפט לענייני משפחה מכוח עיקרון השקיפות המוגברת
- קיום צוואה למרות תלות ודחיית טענת השפעה בלתי הוגנת
- ביטול צוואה בגין השפעה בלתי הוגנת של בת על אמה
- השפעה בלתי הוגנת מול השפעה מותרת - האם הצוואה כשרה?
להלן סדר הדברים. המנוח נפטר ביוני 2008 כאשר הוא אלמן ללא ילדים. הוא הותיר אחריו שתי צוואות. צוואה אחת, אשר נערכה במאי 2004, קבעה כי צ', אחייניתו, הינה היורשת היחידה של עיזבונו. בצוואה שנייה, אשר נערכה בדצמבר אותה השנה, קבע המנוח כי האחיינית ואמה תזכה כל אחת בסכום של מאה שקלים בלבד. לאחר פטירתו של המנוח, עתרה אחייניתו לקיום הצוואה הראשונה. לעומת זאת, שלושת אחיו של המנוח, אשר היו יורשיו לפי דין, עתרו לקיומה של הצוואה המאוחרת ולהוצאת צו ירושה על יתרת העיזבון.
האם השפעה בלתי הוגנת?
האחיינית טענה להשפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד אחיו ל'. לטענתה, הלחץ על המנוח היה כה גדול עד אשר הוא גרם לאחרון לשנות צוואתו ולבטל אותה באמצעות צוואה מאוחרת. האחיינית הוסיפה כי ל' היה המוציא לפועל של הצוואה המאוחרת, ומדובר במסמך אשר היווה את "פרי רצונותיו".
לדבריה, ל' גילה אודות הצוואה המוקדמת, ופעל במרץ להביא לביטולה. האחיינית הוסיפה כי לאחר עריכת הצוואה הראשונה, ל' חזר לפתע להיות בקשר עם המנוח, וזאת לשם צרכיו האישיים. לטענתה, ל' דרדר את המנוח לטיפה המרה, השפיע עליו עמוקות, וגרם לו לשנות צוואתו תוך שהוא "שולל ממנו את זכות הבחירה".
אחיו של המנוח טענו כי אין לקבל את ההתנגדות לצוואה וזאת מחמת מספר טעמים. ראשית, לטענתם, הם לא ידעו כלל אודות הצוואות אשר נערכו על ידי המנוח. שנית, האחים הוסיפו כי האחיינית כלל לא טיפלה במנוח ולמעשה היא ניצלה את מצבו על מנת לשכנע אותו להוריש לה את כל רכושו. לטענת האחים, אם כבר מדובר בהשפעה בלתי הוגנת, עסקינן בהשפעה של האחיינית על המנוח.
מדוע נדחתה ההתנגדות?
בית המשפט קבע, מעדותן של האחיינית ואמה, כי אכן עלה שלאחיינית היה קשר הדוק עם המנוח. בפסק הדין נקבע כי האחיינית הייתה למנוח כמו בת והאחרון לא ביצע כל פעולה מבלי להתייעץ עימה. כמו כן, הוכח כי האחיינית ואמה נהגו לבקר את המנוח מדי יום ואף סייעו לו בענייניו השונים.
לצד זה, אחיו של המנוח, ל', העיד כי הקשר בינו לבין אחיו התחזק לאחר פטירת רעייתו של המנוח. בית המשפט קבע כי מהעדויות הנ"ל ניתן לראות שהמנוח לא היה אדם בודד אשר נותק מסביבתו ונראה כי הוא קיים קשרים הדוקים עם אחייניתו, אמה ואחיו. דהיינו, מדובר בעובדות אשר החלישו מאד את טענת התלות של המנוח באחיו ל'.
האחיינית והמנקה (אשר הייתה בקשר טוב עם המנוח בחייו) טענו כי ל' חידש את הקשר עם אחיו, לאחר 20 שנות ריחוק. לטענתן, חידוש הקשר היה לכל המוקדם כשנה לאחר פטירתה של רעיית המנוח. דהיינו, בשנת 2005. עם זאת, הצוואה המאוחרת נערכה כבר בשנת 2004, לפני ה"ההשפעה הבלתי הוגנת של ל'".
בית המשפט הוסיף וקבע כי האחיינית והמנקה טענו כי ל' דרדר את המנוח לשתות וגרם לו לנזקים גופניים, אך השתיים לא השכילו להוכיח טענות אלה. בביתו של המנוח לא נמצאו בקבוקי שתייה, ל' והמנוח לא נצפו מעולם שותים ביחד וטענות השתייה נטענו בעלמא. למעשה, בית המשפט קבע כי ניתן להתייחס לכך בשני מובנים. האחד, כי לא היו דברים מעולם. השני, כי המנוח היה מספיק מודע לעצמו, ומתוחכם, עד כי הצליח להסתיר את דבר השתייה מהמנקה ואחייניתו. לאמור, הוא היה מודע למעשיו ועל כן חזקה על צוואתו ששיקפה את רצונו.
