פסק דין: בקשה לקיום צוואה בעל פה שנערכה יום לפני המוות

עפ"י הנטען המנוח הותיר אחריו שתי צוואות, אחת צוואה בכתב יד מיום 2.5.00 והשנייה צוואה בעל פה מיום 24.1.05. את הצוואה בעל פה ביקשה בתו התובעת לקיים , ואילו קיום הצוואה בכתב נתבקש ע"י אלמנתו-הנתבעת. כל אחת מן השתיים הגישה גם התנגדות לצוואה כלפי הצוואה בה מצדדת האחרת. בצוואתו בעל פה הנחיל המנוח את כלל עיזבונו לבתו התובעת והדיר את שאר ילדיו. לעומת זאת, בצוואתו בכתב הוא הנחיל את עזבונו לחמישה מתוך ששת ילדיו, עליהם נמנים התובעת ושני ילדיו מאלמנתו הנתבעת וכן לעוד שני נכדים, והדיר את בנו מצוואתו זו .

האם יש לאשר את הבקשה לקיום הצוואה בעל פה? 

צוואה בעל פה נבדלת משלוש הצורות האחרות לעשיית צוואה בכך שהיא אינה נעשית על ידי המצווה בכתב, הוא אינו רואה את נוסח הצוואה הכתוב ואינו חותם עליו. בנסיבות אלה, קם החשש כי הצוואה שבעל פה תיכשל בשיקוף מלא ומדויק של רצון המצווה. על כן הוצבו במסגרת סעיף 23 לחוק הירושה, דרישות שונות, שנועדו על מנת להסיר חשש זה, והן בגדר דרישות מהותיות לשם קיום צוואה בעל פה.

ואלה הן הדרישות שמציב סעיף 23 לחוק הירושה: א. על המצווה להיות בעת אמירת הצוואה "שכיב מרע" או "מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות". ב. על המצווה לומר את דבר הצוואה בפני שני עדים המבינים את שפתו. ג. על העדים לרשום בזיכרון-דברים את דברי המצווה בציון נסיבות אמירתם. העדים נדרשים גם לחתום על זיכרון-הדברים. ד. על העדים להפקיד את זיכרון-הדברים החתום בבית-משפט. ה. על הרישום, החתימה וההפקדה להתבצע "ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם".

נטל הוכחת קיומן של דרישות אלה מוטל על המבקש קיומה של צוואה בעל-פה. מדובר בנטל קשה ולו רק בשל כך כי חסרה רמת הבטחון הנדרשת בדבר רצון המצווה ונסיבות עריכת הצוואה.

האם המנוח היה לפני המוות?

רואים מצווה כעומד מול פני המוות אם נתקיימו שני אלה: ראשית - המצווה חייב לראות עצמו מול פני המוות, וזהו היסוד הסובייקטיבי. ושנית - היסוד האוביקטיבי, היינו כי הנסיבות אכן  מצדיקות את תחושתו האמורה של המצווה וכי מערכת הנסיבות היא כזאת, שבה יכול היה המנוח באופן סביר לאמץ את הדעה, כי הוא עומד מול פני המוות.

      קראו גם:

• בית המשפט לענייני משפחה ביטל פסק דין בגין אי ידיעת השפה העברית

• האם ניתן להתנות בעל פה העברת נכסים בתוך המשפחה?

• צוואה בעדים שאיננה חתומה - האם היא תאושר?
• ביטול חלוקת ירושה בעקבות הצגת צוואה לאחר שנים, האמנם?

המנוח סבל ממחלת ריאות קשה וכרונית בסמוך לפני פטירתו, וממחלות נוספות. חלק מהמחלות שאובחנו בסיכום הביקורים בסמוך לפני הפטירה, אובחנו גם בעבר כך שאין בפנינו מחלות בהן לקה המנוח לראשונה בסמוך לפני פטירתו. מחלות אלו מתועדות גם בביקורים שהיו למנוח בשנים הקודמות ומסיכום הביקורים אין למדים כי חלה החמרה משמעותית במצבו של המנוח סמוך לפני פטירתו, אלא שהרושם שמתקבל מאותו סיכום ביקורים כי עסקינן במחלות כרוניות וחמורות.

לא הונחה תשתית ראיתית אובייקטיבית ומבוססת לגבי מצבו הבריאותי של המנוח במועד פטירתו או בסמוך לכך. משכך בית המשפט אינו יכול לקבוע כי המנוח בנסיבות בהן היה שרוי ביום 24.1.05, היה צריך להרגיש שהוא עומד מול פני המוות.

גמירות דעת-סעיף 23(א) לחוק הירושה

גמירות הדעת הנדרשת בכל צוואה, מחייבת את בית המשפט לבחון היטב אם הדברים שנאמרו על ידי המצווה בעל פה, נאמרו מתוך כוונה "לצוות" כלשון סעיף 23(א) לחוק, אחרת אין באמירותיו אלה משום צוואה; משנה חשיבות לדרישה זו דווקא בצוואה בעל פה, שכן קיומה קשה לבדיקה בהיות בית המשפט תלוי באמרי פיו של המצווה כפי שנרשמו על ידי העדים.

בעדותם של עדי הצוואה או בתרשומת שערכו, אין למדים על רצון לצוות אלא שדברי המנוח כפי שנרשמו אם אכן נאמרו, מהווים הבעת רצון של אדם לערוך צוואה, זאת להבדיל משכלולה של אותה הבעת רצון לכלל צוואה. אי לכך, ברור, כי מתעורר ספק ממשי בדבר גמירות דעתו ורצונו של המנוח לצוות את רכושו לאחר מותו לתובעת.

הדרישה לקיומם של שני עדים

הדרישה לשני עדים לצורך צו קיום צוואה בעל פה, הינה גם דרישה קונסטיטוטיבית, המהווה סימן היכר שבלעדיו אין הצוואה צוואה. במקרה שלנו הרי שעל פי הנטען, המנוח אמר את אשר ייעשה ברכושו לאחר מותו, בפני שני עדים, המבינים את שפתו, וזאת בהזדמנויות שונות. 

הוראת סעיף 23 לחוק הירושה מחייבת עריכתו של זיכרון דברים. יש להקפיד הקפדה יתירה ברישומו והוא צריך לכלול את דברי המצווה בדייקנות מרבית במטרה לוודא שאמר אותם. זיכרון הדברים יכול שיירשם על ידי אחד מן העדים, ואין הוא חייב להירשם באותה שפה שבה דיבר המצווה ואשר שולטים בה העדים. ודוק, אם נאמרו הדברים בפני שני העדים ובאותו מעמד, ראוי שזיכרון הדברים יירשם על ידי שניהם במשותף וייחתם על ידם. אם נאמרו הדברים בשתי הזדמנויות שונות, אין כל יתרון ברישום משותף, ומן הראוי שיערך רישום נפרד.

• בית המשפט אישר - אישה זרה תוכל לממש את צוואתו הביולוגית של מנוח
• האב נפטר לפני שירש את אימו, כיצד תחולק ירושתו?
• עזבה את בעלה חמש שנים לפני פטירתו - לא תהה זכאית לירושה

במקרה שלנו, ח.ב. רשמה את דברי המנוח, בתצהיר מיום 11.7.05, אולם תצהיר זה גם אם נראה בו זכרון דברים בהתאם לסעיף 23 לחוק הירושה הרי הוא לוקה בשני היבטים: בעריכתו ובאי הפקדתו. תצהיר זה נערך לאחר כשישה חודשים מהמועד בו נאמרו הדברים שיוחסו למנוח. התצהיר לא הופקד אצל הרשם לעניני ירושה אלא הוגש לו לראשונה כנספח לבקשת התובעת למתן צו קיום צוואה, ביום 17.7.05; כאשר מצד שני, אין בפי התובעת הסבר סביר ומשכנע להשתהות זו בעריכת "זיכרון הדברים" ובהגשתו.

לסיכום,

צוואה בעל פה נבדלת משלוש הצורות האחרות לעשיית צוואה בכך שהיא אינה נעשית על ידי המצווה בכתב, הוא אינו רואה את נוסח הצוואה הכתוב ואינו חותם עליו.

במקרה דנן, לא הוכח היותו של המנוח עומד מול פני המוות, לא הוכחה גמירת דעתו של המנוח, לא הוגש התצהיר לרישום אצל הרשם לענייני ירושה והתצהיר נערך רק לאחר שישה חודשים מהמועד המדובר. אי לכך, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה ולפיכך אין להורות על קיום הצוואה שבע"פ.