במקרים בהם אדם מתנגד לקיום צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת, מוטל עליו להוכיח כי נסיבות המקרה הנדון מצביעות על קיומה של תלות בין המצווה לבין זולתו. יצוין כי לא כל תלות עולה כדי השפעה בלתי הוגנת. תלות אשר תביא לביטולה של צוואה בעילה זו צריכה להיות תלות מקיפה ויסודית, עד כי ניתן לקבוע שהיא שללה את רצונו הבלתי תלוי והחופשי של המצווה.
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הטוען להשפעה בלתי הוגנת. עם זאת, כאשר ישנן נסיבות מסוימות, המעוררות ספק ברצונו החופשי של המצווה או באמיתות הצוואה, נטל ההוכחה עובר ומונח על כתפיו של מבקש קיום הצוואה. ארבעה מבחנים נקבעו על מנת לבחון השפעה בלתי הוגנת – מבחן העצמאות, מבחן הסיוע, מבחן הקשר בין המצווה ובין בני אדם אחרים, ומבחן נסיבות עריכתה של הצוואה.
בית המשפט לענייני משפחה נדרש לבחון האם אישה ערכה צוואה תחת השפעה בלתי הוגנת, ושינתה את צוואתה ההדדית הקודמת בשל השפעה זו. התובעים במקרה דנן היו אחיינה של המנוחה, ובתו של בן דודו של המנוח. יצוין כי הן התובע והן התובעת, על משפחותיהם, היו בקשר חם ואוהב עם המנוחים.
בשנת 1997 ערכו המנוחים צוואות הדדיות אשר במסגרת נקבע כי כל אחד יורש במותו את רכושו לבן הזוג אשר יוותר בחיים, ולאחר מכן יחולק העיזבון באופן בו מרבית הרכוש יעבור למשפחותיהם של התובעים. בשנת 1999, כאשר היו התובעת ובני משפחתה בביקור אצל המנוחים, הבחינו הם במצבו הרפואי המתדרדר של המנוח. אי לכך, הוחלט על מינוי מטפל מקצועי אשר יסייע למנוחים בטיפולים הנדרשים.
בעלה של התובעת הציע מיד את אחיו – הנתבע בתיק זה – וזאת משום שהוא עובד בבית חולים והינו בעל ניסיון בטיפול קשישים. התובע ראיין את האח וקיבל אותו לעבודה. לסיפור נכנסת גם הנתבעת – מטפלת סיעודית אשר טיפלה באמה של המנוחה והועסקה על ידי המנוחה החל משנות ה-80 בעבודות ניקיון.
קראו עוד צוואות למטפלים סיעודיים:
- מטפלת השפיעה השפעה בלתי הוגנת - ביטול הצוואה
- האם מטפלים השפיעו על מנוחה השפעה בלתי הוגנת?
- התנכרות המשפחה למנוח לפני מותו - ירושה לעובד הסיעודי
- השפעה בלתי הוגנת של מטפל על קשישה
- המטפלת שניצלה את הקשישה, לא תקבל ירושתה
כשנה לאחר שנפטר בעלה, אושפזה המנוחה בבית החולים וולפסון בגין בצקות. פסיכיאטר אשר בדק את המנוחה קבע בחוות דעתו כי המטופלת אינה מתמצאת בזמן ובמקום, ובמצבה הנוכחי קיים קושי אמיתי לטפל בדיכאון אשר נפל עליה. יום לאחר מכן נכתב בדו"ח האשפוז כי סוכם על טיפול סיעודי מורכב לאחר בדיקת פסיכיאטר, אך המשפחה מעוניינת לקחת את המנוחה לביתה להמשך טיפולים.
עורכת צוואה חדשה לטובת המטפלים
בזמן שהייתה המנוחה בבית החולים, שכר הנתבע מטפלת זרה עבור המנוחה. ארבעה חודשים לאחר שחרורה מבית החולים, ערכה המנוחה צוואה נוספת ובמסגרתה שינתה את הוראות צוואה הראשונה (שנערכה עם בעלה) לאין שיעור. בצוואה זו הועבר מרבית הרכוש לנתבע – האח אשר טיפל במנוח - ולמנקה. חודשיים לאחר מכן שלחה המנוחה מכתב לעורך דין ובו ביקשה כי במידה ויהיה צורך למנות עבורה אפוטרופוס, היא מבקש כי ימונו האח והמנקה. בחלוף מספר חודשים העבירו הנתבעים את המנוחה לבית אבות.
יודגש כי לאחר מותו של המנוח, נותק הקשר בין התובעים לבין המנוחה. כמו כן, הנתבעים דאגו למנוחה במסירות בעת שהאחרונה שהתה בבית האבות. בשנת 2003 העבירה המנוחה את דירותיה במתנה לנתבעים. באוגוסט 2007 הלכה המנוחה לבית עולמה. הנתבעים ביקשו אפוא את קיום צוואתה האחרונה. התובעים, התנגדו לכך.
האם המנוחה הייתה כשירה לערוך את הצוואה בעת שנערכה?
מבחן העצמאות
הנתבעים הציגו מכתב אשר נערך על ידי רופא, חמישה ימים לפני עריכת הצוואה השנייה. במכתב זה הצהיר הרופא כי הוא מכיר את המנוחה מזה חמש שנים והיא כשירה לערוך צוואה (מבחינה בין טוב לרע, מזהה קרובי משפחה וידידים וכדומה).
עם זאת, בחקירתו הנגדית של הרופא בבית המשפט התברר כי האחרון כלל לא פגש את המנוחה בשנתיים שלפני עריכת המכתב המדובר. כמו כן, הרופא לא ידע אודות הטיפול בוולפסון (בו הוגדר מצבה הנפשי כשונה בתכלית מהנאמר על ידו). בית המשפט קבע כי למכתב זה אין כל משקל, היות והרופא לא בדק את המנוחה בעת שערך אותו. נהפוך הוא, מצבה של המנוחה לאחר אשפוזה בוולפסון, היה כאמור "מצב סיעודי מורכב" ו"אי התמצאות בזמן ובמקום".
מבחן התלות והסיוע
בית המשפט קבע כי הנתבעים הביאו לכך שהמנוחה קישרה את קשריה בין כל ידידה, מכריה ובני משפחתה האחרים. שורה של עדים, לרבות שכנים וידידים, העידו בבית המשפט כי הקשר עימם נותק באופן פתאומי. כמו כן, המנוחה זנחה לפתע את תורת הטבעונות, לה הייתה נאמנה באדיקות במשך השנים.
הדברים אינם יכולים להתפרש באופן אחר, קבע בית המשפט, התנהגותה של המנוחה בתקופה זו לא הייתה עצמאית ורצונית. בפסק הדין נכתב כי "הנתבעים חילקו ביניהם את גיזרות הטיפול במנוחה, תוך שהם שולטים באופן מוחלט בחייה והיא כחומר ביד היוצר עבורם".
מבחן הקשר עם אחרים
כאמור, הנתבעים דאגו ליצור נתק מוחלט בין המנוחה לבין ידידיה, לרבות מכרים ושכנים בעלי השפעה רבה על המנוחה, וחרף קשרים בני עשרות שנים. הלכה פסוקה היא כי ככל שהנהנה הוא האדם היחידי בחייו של המצווה, חזקה כי השפעתו של הנהנה על המצווה גדולה. במקרה דנן אמנם דובר בשני מטפלים ולא אחד. עם זאת, בית המשפט קבע כי הם פעלו ב"גוף אחד ושיתפו פעולה ביניהם".
מבחן נסיבות עריכת הצוואה
ראשית, עורך הדין אשר ערך את הצוואה לא הגיע לתת עדותו בפני בית המשפט. הנתבעים טענו כי הם לא ידעו אודות עריכת הצוואה והדבר נתגלה להם רק בשנת 2003, שנתיים לאחר עריכתה. בית המשפט לא קיבל גרסתם. המנוחה השתחררה מבית החולים במצב סיעודי קשה, ואם הנתבע העיד כי היא הייתה זקוקה להשגחה יומיומית. הנתבע העיד כי הוא ביקר בביתה של המנוחה כמעט מדי יום.
אי לכך, בית המשפט קבע כי לא סביר שהמנוחה תיסע לבד למשרדו של עורך הדין על מנת לערוך צוואה, קל וחומר כאשר היא מרותקת לכסא גלגלים ומצבה הבריאותי והנפשי בכי רע. זאת ועוד, המנוחה הייתה מתייעצת עם הנתבעים בנוגע לכל דבר (היות והם שלטו בחייה באופן מוחלט). מדוע זו לא התייעצה המנוחה עם הנתבעים בקשר למהלך כה חשוב כעריכת צוואה, תהה בית המשפט.
בית המשפט קבע כי הצוואה הראשונה תקוים
לאחר הוכחת ההשפעה הבלתי הוגנת, עבר נטל ההוכחה בעניין קבילות וכשרות הצוואה לכתפי הנתבעים. אלו לא השכילו להרים את הנטל הדרוש, וזאת בלשון המעטה. עדותיהם של הנתבעים בבית המשפט היו מלאות סתירות. למעשה, הוכח כי האחרונים השתלטו על המנוחה, תוך שהם גורמים לה לנתק קשרים עם כל מקורביה.
המטפלים גמרו אומר לטפל במנוחה בעבור בצע כסף, הן בחייה והן במותה. בית המשפט ביטל את הצוואה המאוחרת וקבע כי יש לקיים את הצוואה הראשונה – שנערכה ללא השפעה בלתי הוגנת.
