סעיף 72 לחוק הירושה מכיר בכך שלמרות שדינו של צו קיום צוואה כדינו של פסק דין לכל דבר, כך שכללי סופיות הדין חלים גם עליו, ניתן להביא לתיקונו או ביטולו של צו קיום צוואה. תיקון זה יתקבל בבית המשפט לענייני משפחה במידה ויעלה בידו של התובע לתיקונו להוכיח כי קיימות נסיבות או עובדות שלא היו ידועות לבית המשפט בעת מתן הצו המצדיקות ביטול ו/או תיקון זה.
מן הפסיקה ידועים מספר מבחנים אשר בהם צריכה לעמוד הבקשה לתיקון צו קיום צוואה - מידת האיחור בהגשת הבקשה, ההסברים לאיחור בהגשת הבקשה, ומידת הסבירות של הסבר זה.
קראו עוד בתחום:
- צוואה בעדים שאיננה חתומה - האם היא תאושר?
- האב נפטר לפני שירש את אימו, כיצד תחולק ירושתו?
- הצוואה לא נכתבה בשפתה של המנוחה, האם דינה להתבטל?
עוד בוחן בית המשפט אם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד - האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון בהבאת חומר הראיות לביסוס טענותיו.
כיצד מודדים שיהוי סביר ו/או בלתי סביר?
יש לציין כי השיהוי נמדד מהמועד שבו נתגלתה למבקש העובדה החדשה המצדיקה את תיקון הצו או את ביטולו, ולא ממועד פטירתו של המצווה. הגישה הרווחת היא כי הסבריו של המבקש לשיהוי הינם השיקול העיקרי של בית המשפט, ואילו מידת השיהוי הינה משנית בלבד.
כאשר עסקינן בשיהוי של שנים רבות, ניתן לרפא את הפגם ולקבל את הבקשה לתיקון אם ישוכנע בית המשפט שהסבריו של המבקש הם סבירים והגיוניים, וכן גם להיפך - לפעמים גם שיהוי קצר יחסית יחסום את המבקש כשאין לו הסבר סביר והגיוני.
יחד עם זאת, ברור על פני הדברים כי ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע מצד המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר.
תביעה לביטול חלוקת ירושה בטענת קיום צוואה לאחר 14 שנה
בתביעה שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה על ידי נכדתה של מנוחה כנגד בני משפחתה, טענה התובעת כי למרות שירושת סבתה חולקה על פי צווי ירושה לפי הדין, אוחזת היא בצוואה חתומה אשר מוכיחה כי קיימת לה זכות מלאה על דירה ברשות הסבתא.
העובדות במקרה שלפנינו עוסקות בירושת מנוחת אלמנה אשר בעת פטירתה היו לה שלושה ילדים. בתה (אימה של התובעת) הלכה לעולמה לאחר פטירת המנוחה אך בטרם חולקה הירושה, ואי לכך הפכו שלושת ילדיה להיות יורשים על פי החוק. בהתאמה, זכו כל אחד מן הנכדים ב-1/9 מרכושה של הסבתא על פי צווי ירושה אשר קיבלו תוקף של פסק דין.
קראו עוד בתחום:
שבע שנים לאחר קבלת חלקה בירושה, הוגשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה על ידי הנכדה, אשר טענה כי בידה צוואה אשר נעשתה על ידי הסבתא, ובה כתוב במפורש כי דירה בבעלותה תעבור באופן בלעדי אליה. אי לכך, טענה הנכדה, יש לבטל את צווי הירושה שהוצאו ולחלק את הרכוש באופן בו פורט בצוואה.
8 שנים לאחר נתינת צו הירושה ו-5 שנים לאחר מכירת הנכס.
הנתבעים טענו כי דין תביעתה של הנכדה לביטול צו הירושה ולקיום הצוואה במקומו, על כל המשתמע מכך - להידחות מחמת שיהוי, השתק ומניעות. לדבריהם, טענות התובעת היו מבוססות על צוואה שהייתה בידיה כבר משנת 1993, והוגשה לראשונה לקיום רק בשנת 2007, כארבע עשרה שנה לאחר פטירת המנוחה, כשמונה שנים לאחר שניתן צו ירושה וכחמש שנים לאחר שהדירה נמכרה והעיזבון חוסל.
לטענתם, אין כל ספק שהתובעת ידעה על פטירת המנוחה והצוואה כבר הייתה ברשותה באותה עת. אי לכך, הימנעותה מלהגישה לקיום מנוגדת להוראת סעיף 75 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965, ומשמשת לרעתה.
הנתבעים אף הוסיפו כי סביב נסיבות עריכת הצוואה קיימים סימני שאלה רבים המעלים ספק רב בדבר האותנטיות שלה. עם זאת, בשל הזמן הרב שחלף, לא נותרו עדים בחיים ומסמכים שיכולים לאשש את הצוואה. בנסיבות אלה קשה שלא להסיק כי התובעת המתינה עד שכל מי שיוכל לתאר את העובדות כהווייתן ילך לעולמו, כדי להציג צוואה שקרית.
התובעת טוענת - לא הגשתי תביעתי בגלל מחלת נפש
התובעת טענה כי השיהוי הרב בהצגת הצוואה נשוא התובענה נבע ממחלת הנפש החמורה ממנה היא סובלת. לאישוש טענתה זו הפנתה התובעת לחוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט, אשר קבעה כי אין בכוחה של התובעת לטפל בעצמה ולהגן על זכויותיה, וכי מצבה הנפשי הוא אשר גרם לה להזניח את הטיפול בזכויותיה בדירה מכוח הצוואה.
התובעת הסבירה בסיכומיה כי רק בשנת 2002, כאשר נמכרה הדירה, הבינו בני משפחתה הקרובים כי זכויותיה על פי הצוואה נפגעו. לדבריה, רק כאשר חזר בנה מחו"ל ובירר את המצב המשפטי עם חמישה עורכי דין שונים, התברר לו כי יש דברים בגו, וכתוצאה מהאמור החל ההליך המשפטי הנוכחי.
חוות דעת רפואית מטעם בית המשפט תומכת בטענות התובעת
התובעת סמכה טענותיה בחוות הדעת הרפואית של הפסיכיאטרית מטעם בית המשפט אשר קבעה במפורש שהיא סובלת מ"מחלת נפש ממושכת וקשה, הפוגעת ביכולתה התפקודית בכל התחומים: המשפחתי, הבינאישי, התעסוקתי והקוגניטיבי".
כמו כן, המומחית טענה כי במצבה הנפשי והקוגניטיבי כפי שתואר, סביר להניח שלא הייתה היא כשירה לחתום על מסמכים בקשר למכירת הדירה וחלוקת כספי העיזבון, קל וחומר בתאריך בו נחתמו - אשר היה כשבועיים לאחר שחרורה מהמחלקה הפסיכיאטרית לאחר אשפוז בכפייה.
בית המשפט לא מקבל את חוות הדעת
השופט ציין שלמרות שבית המשפט נוטה להעניק משקל רב לחוות דעת רפואית מטעם מומחה, מן הפסיקה ידוע כי מדובר בהמלצה בלבד, וההחלטה הסופית נתונה תמיד לשופט על פי ראות עיניו (ועל בסיס מכלול השיקולים). השופט קבע בפסק הדין כי חרף האמור בחוות הדעת, לא שוכנע הוא שאכן היה מצבה הנפשי של התובעת כה בעייתי עד כדי שהיה בו כדי לתרץ את השיהוי הארוך נשוא התובענה.
אכן, לא היה כל ספק לגבי מחלתה הנפשית של התובעת, אך ספק רב היה אם בעיות אלה מנעו ממנה מלנקוט בפעולה כה פשוטה של הגשת הצוואה לצורך קיומה ומימוש זכויותיה, דברי השופט.
זאת ועוד, גם פגמים רבים בצוואה אשר הוצגה בבית המשפט, הביאו לדחיית תביעתה של הנכדה, לרבות תאריך הצוואה (תשעה באב כאשר המנוחה הייתה ידועה כאישה דתייה), חוסר היכולת להסביר מדוע תירש דווקא הנכדה את הדירה (שכן לא הייתה היא, גם לטענתה, נכדה מועדפת), ידיעתו של בעלה של התובעת על דבר הצוואה (שאינו חולה נפש) ואי הסברת השיהוי בעניין זה ועוד.
אי לכך, ומכל האמור לעיל, נדחתה בקשתה של התובעת וצווי קיום הירושה נותרו על כנם.
