סעיף 30(ב) לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה אשר נעשתה מחמת טעות, וניתן תחתיה לקבוע בבירור מה היה המצווה קובע אלמלא נפלה הטעות, תתוקן על ידי בית המשפט. במידה ולא ניתן להתחקות בבירור אחר רצון המצווה אלמלא הטעות, דין הוראה זו להתבטל.
קראו עוד בתחום זה:
- ביטול הסתלקות מעיזבון לפי הפסיקה
- פרשנות צוואה - לפי לשון הצוואה, לפי נסיבות המקרה, או על ידי שילוב?
- השפעה בלתי הוגנת מול השפעה מותרת - האם הצוואה כשרה?
טעות מהווה למעשה פער בין הדרך הסובייקטיבית אשר המצווה תפס את המציאות, לבין המציאות האובייקטיבית. בהתאם לסעיף 30(ב), התרופה העיקרית והנכונה לטעות זו הינה תיקון הצוואה לפי רצון המצווה. ביטול ההוראה יעשה רק כאשר ברור שמדובר בטעות מחד, ולא ניתן לקבוע מה היה המצווה מורה אלמלא הטעות, מאידך.
טעות איננה מוגדרת בחוק הירושה ועל כן בית המשפט, בבואו לבחון טענה מסוג זה, נעזר בפסיקה ובחקיקה הנוגעות לחוק החוזים. עם זאת, בניגוד לחוק החוזים, במסגרתו יש להעניק משקל גם לאינטרס ההסתמכות של הצד האחר, ככל שמדובר בצוואות, לא קיים ליורשים אינטרס הסתמכות ויש להיזהר מאד פן תיפול טעות בהבנת רצון המצווה. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט אינו רשאי "לכתוב את צוואתו של המנוח במקומו".
כיצד בוחן בית המשפט את ה"טעות"?
בית המשפט יכול ללמוד האם המצווה טעה על בסיס העובדות, הדין, המניע, או הראיות המעידות על חיי המצווה (מחשבותיו, התנהגותו וכדומה). שינוי צוואה אשר נפלה בטעות ייעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים – נפלה בהוראות הצוואה טעות אופרטיבית, וקיימת ידיעה ברור על רצונו הריאלי של המצווה. אין די בכוונה משוערת לעניין זה.
טעות בצוואה יכולה לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים שונות. לדוגמא, במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה, נטען על ידי ילדים שנושלו מצוואה כי הבן אשר ירש את מלוא רכוש האם הציג בפני המנוחה מצג שווא לגבי הנשיאה בנטל אשפוזה במוסד הרפואי. לטענתם, אחיהם טען בפני האם פעם אחר פעם שהוא היחיד אשר דואג לה, למרות שהדברים לא התיישבו בד בבד עם העובדות.
יודגש כי בית המשפט דחה את טענותיהם של הילדים "המנושלים" וזאת משום שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין "מצג שיקרי" זה לבין הדרתם מהצוואה. בית המשפט קבע כי אין לשנות את הצוואה וזאת משום שהאחים לא הוכיחו כי אלמלא מצג השווא, הייתה האם המנוחה מתחשב בהם יותר בצוואתה.
מהי טעות סופר?
טעות נוספת אשר עלולה ליפול בצוואה הינה טעות סופר. במקרה זה מדובר בטעות ב"תום לב". לדוגמא, כתיבת כתובת לא נכונה בצוואה, חשבון בנק שגוי וכדומה. בידי בית המשפט או הרשם לענייני ירושה יש הסמכות, מתוקף סעיף 67(א) לחוק הירושה, לתקן בצוואה טעות סופר.
הנשיא בדימוס, אהרון ברק, הגדיר טעות סופר כטעות אשר בא לידי ביטוי בשוני שבין אומד שדעתו של המצווה לבין תרגום אומד דעת זה במסגרת הצוואה. במקרים אלה, כאשר ניתן בוודאות להתחקות אחר הנוסח האמיתי ללא טעות הסופר, תשונה הצוואה. חשוב להבחין בין טעות סופר לבין פגם צורני. לדוגמא, שני תאריכים אשר מצביעים על מועד עריכת הצוואה מעידים על פגם בצוואה ולא על טעות סופר. תיקונו של פגם זה הינו עניין מורכב יותר.
