ביולי 2005 התקבל תיקון מס' 12 לחוק הירושה אשר עיגן, במסגרת סעיף 8א' לחוק, הסדר מיוחד בנוגע לעריכה ו\או ביטול של צוואה הדדית. במסגרת התיקון נקבע כי הוראותיו של החוק לא יפגעו בתוקפן של צוואות אשר נעשו לפניו. כיצד יש לבחון את תוקפה של צוואה הדדית אשר נערכה לפני התיקון, וצוואה אשר ביטלה אותו ונערכה אחרי יולי 2005? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה.
סעיף 8א' קובע כי בני זוג רשאים לערוך צוואות הדדיות מתוך הסתמכות האחד על צוואת האחר. ביטול צוואה הדדית, כאשר אחד מבני הזוג נפטר, תקף אפוא רק באחת הדרכים הבאות:
- כל עוד לא חולק העיזבון – בן הזוג אשר מבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו, לטובת ילדו או טובת אחיו של המוריש, מכל מנה או חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל בהתאם לצוואה ההדדית.
- לאחר חלוקת העיזבון – בן הזוג אשר מבקש לבטל את צוואתו, ישיב לעיזבון את כל אשר ירש לפי הצוואה הדדית. במידה וההשבה אינה אפשרית בעין, או שהינה בלתי סבירה, על בן הזוג שנותר בחיים להשיב את המנה או החלק בעיזבון אותו ירש.
בטרם תוקן החוק, הגישה בבית המשפט העליון הייתה כי כל מצווה חופשי לשנות כרצונו את צוואתו, וזכות זו קיימת גם בצוואות רגילות וגם בצוואות הדדיות. עם זאת, בשונה מצוואה רגילה, בצוואה הדדית קיים אינטרס הסתמכות אשר ראוי להגנה מצד המצווה השני.
בע"מ 10807/03 זמיר נ' גמליאל, אשר ניתן לאחר כניסתו של התיקון לתוקף, קבע בית המשפט כי מאחר והצוואות במקרה הנדון - גם ההדדיות וגם המאוחרת - נערכו לפני כניסתו לתוקף של תיקון 12, התיקון אינו חל עליהן (ויש להחיל עליהן את הגישה המסורתית הסוברת שעצם ההדדיות בכתיבת הצוואות אינה מלמדת על רצון משותף של בני זוג להגביל זה את כוחו של זה מלשנות את צוואתו לאחר מותו של מי מהם, כל עוד אין כל בסיס להסקת מסקנה פרשנית אחרת).
בפסק דין זמיר נקבע כי בצוואות הדדיות בהן לא קיים הסדר – לא במשתמע ולא במפורש – בנוגע לכוחו של בן הזוג אשר נותר בחיים לשנות את הצוואה, ניתן לשנות את הצוואה על ידי הוראה אחרת הנכתבת כדין.
קראו עוד בתחום:
- הסכם מתנה לא יבטל צוואה הדדית
- חלוקת ירושה על פי דין לאחר צוואה הדדית, מדוע?
- שינוי צוואה הדדית שהינה גם צוואת יורש אחר יורש
- האם יבוטל הסכם המתנה המעביר את רכוש האם לאחד מילדיה בלבד?
"הצוואות ההדדיות שלפני הינן צוואות הקובעות הסדר של יורש במקום יורש. צוואות אלו נכתבו באותו היום ותוכנן זהה. לא נאמר בהן כל דבר לגבי הגבלת כוח עתידית לשינויים לאחר פטירת מי מבני הזוג", נכתב בפסק דין זמיר, "יתכן כי אילו הייתה נשאלת המנוחה (אשר הלכה לעולמה לפני בעלה), האם היא מותירה לבעלה לעשות בירושה כפי שעשה, לא הייתה האחרונה מורישה את לה את כל רכושה. עם זאת, ייתכן גם שלא". בית המשפט קבע כי לא ניתן ללמוד על רצון משותף של בני זוג להגביל זה את כוחו של זה מעצם עריכת צוואות הדדיות.
בית המשפט: "לא הוכחה הסתמכות עתידית"
במקרה דנן, בית המשפט עסק בצוואות הדדיות אשר נערכו לפני כניסת התיקון לתוקף, ובמסגרתן נקבע הסדר של יורש במקום יורש. הצוואות לא כללו הוראה מפורשת אשר הגבילה את זכותו של בן הזוג הנותר בחיים לעשות ברכוש כרצונו. דהיינו, מדובר בצוואות הדדיות שותקות. בית המשפט קבע כי היות והצוואות שותקות, הוראות החוק אינן חלות עליהן.
המבקשים את ביטול הצוואה המאוחרת לא השכילו להוכיח כי בין בני הזוג המנוחים הייתה הסתמכות לגבי אי שינוי הצוואה בעתיד. "בני זוג שכתבו צוואותיהם לפני התיקון, כל שעמד לפניהם הוא הוראות הדין, הברורות למדי, בדבר אי הטלת הגבלות על שינוי הצוואה בעת עריכת הצוואות ההדדיות שבפנינו. לפיכך, כל אימת שלא הוכח כי הצוואות ההדדיות נערכו תוך הסתמכות של זה על זה כי לא יבטלו את צוואותיהם, העדר הוראה מפורשת לא יעמוד להם לרועץ", סיכם השופט החלטתו.
