צוואה מהווה למעשה את פעולתו המשפטית של האדם. בעקבות חשיבותו של המסמך, ומשמעותו עבור בני משפחתו ויורשיו של המנוח, הניח המחוקק מספר כללים והוראות לעריכת צוואה. כללים עלו מוצאים ביטוי בחוק הירושה. החוק מכיר בקבילותם של מספר סוגי צוואות וביניהם צוואה בעל פה, צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, וצוואה בפני רשות.
צוואה בפני רשות הינה צוואה אשר נערכת בפני רשות שיפוטית. רשות שיפוטית זו יכולה להיות שופט, נוטריון, הרשם לענייני ירושה, חבר בבית דין דתי או רשם של בית משפט. בעת עריכת צוואה בפני רשות, נרשמים דבריו של המצווה על ידי הרשות השיפוטית ונקראים בפניו.
קראו עוד בתחום:
- אימוץ בפועל ואימוץ כדין, האם הבדלים מבחינת הזכות לירושה?
- שכיב מרע, קיום או דחייה של צוואה בעל פה
- הטלת מס מקרקעין על נכס העובר בירושה, האמנם?
- צוואה על פי שיקול דעת של אחר, האמנם?
המצווה מצהיר כי זוהי צוואתו ודבריו מאושרים על לפני הצוואה על ידי הרשות השיפוטית. במקרים בהם הצוואה נערכת שלא בשפתו של המצווה, על הרשות השיפוטית להקריא את פרטי הצוואה בעזרת מתרגם. על פני הצוואה, מצוין כי הצוואה תורגמה למצווה. במקום תרגומה של הצוואה בפני המצווה, יכולה לבוא קריאת תרגום הצוואה על ידי המצווה בעצמו.
צוואה בפני רשות ניתן להפקיד אצל הרשם לענייני ירושה ומדובר בראיה לכאורה כי האדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה בזמן ומקום הנקובים בה.
בניגוד לצוואה בעדים או צוואה בעל פה, אשר חשיבות רבה יש בצוואות מסוג זה מבחינות צורניות, צוואה בפני רשות הינה פרוצדורה בעלת דרישות פחותות. הטעם העומד מאחורי דרישות פחותות אלו הינו המעמד והכבוד אשר רוכש בית המשפט לרשות השיפוטית. טקסיות עריכת הצוואה בפני רשות מעידה על גמירות דעתו של המצווה ורצינות החלטתו.
עם זאת, יש לציין כי גם כאן ישנו תחום אפור. לדוגמא, עריכת צוואה בפני שופט בביתו, בתור חבר ולא בתור רשות שיפוטית. במקרים אלו, יכולים מתנגדים לצוואה לטעון כי הצוואה איננה מעידה על גמירות דעתו של המנוח וזאת בשל פגמים בעריכתה.
ישנן שתי דרכים אשר באמצעותן יכול המצווה להעביר את דברי צוואתו בפני הרשות – בעל פה או בכתב. בניגוד לצוואה בעל פה אשר חייבת להיערך בפני עדים ובהיות המצווה שכיב מרע, צוואה בעל פה הנערכת מול רשות שיפוטית יכולה להיות במעמד עד אחד. כמו כן, המחוקק קובע כי צוואה זו יכולה להיעשות בכתב, אך אין דרישה כי יהיה זה כתב ידו של המצווה (בניגוד לצוואה בכתב יד).
אישור רפואי
השופט או הרשות השיפוטית אינם נדרשים לבחון את כשרותו המשפטית של המצווה. לאמור, אין צורך להציג בפני הרשות חוות דעת רפואית המאשרת כי המצווה מסוגל לערוך צוואתו ואין הוא סובל מתשישות נפש או השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, במידה ומדובר בצוואה בפני נוטריון, רשאי הנוטריון לדרוש (על פי שיקול דעתו) הצגת חוות דעת רפואית מסוג דא.
בנוסף, מומלץ לצרף לצוואה חוות דעת רפואית המעידה על כשרותו המשפטית של המצווה בכל מקרה. חוות דעת רפואית זו יכולה למנוע מלחמות מיותרות בין הנהנים והמנושלים בעת בקשה לקיום צוואה (או התנגדות לה).
אין אישור להקראת הצוואה, האם תתבטל?
אישור הרשות על-פני הצוואה שהיא נקראה בפני המצווה ושהמצווה הצהיר שזו צוואתו, הינו בגדר "הליך" נדרש בצוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה. הלכה פסוקה היא כי היעדרו של אישור זה מהווה פגם המחייב את בית המשפט להפעיל שיקול-הדעת (על-פי סעיף 25 לחוק הירושה) לשם קיומה של הצוואה.
- האם יורשים יכולים להיות נוכחים במעמד עריכת צוואה?
- מהי צוואת יורש-אחר-יורש?
- הפקדת צוואה אצל הרשם לענייני ירושה, האם כדאי?
הוראות סעיף 25, לאחר תיקון 11 לחוק הירושה, התשס"ד- 2004, מאפשרות את קיומה של צוואה הפגומה בפגם צורני – שאינו במרכיב יסוד שלה – במידה ואין לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
הנטל להסרת ספק זה מוטל על מבקש הקיום ובמסגרתו עליו להוכיח שניים - צלילות דעתו של המצווה, והעדר השפעה בלתי הוגנת. הוראה זו אינה מסייגת, תוחמת או קובעת את מהותו של הספק שבכוחו למנוע קיומה של צוואה הפגומה צורנית. ספק זה קיבל בפסיקה פרשנות מחמירה, הן באשר למידתו והן באשר לאחידות מידת ההוכחה הנדרשת בגין כל פגם.
במקרים אלו, בית המשפט בוחן את הראיות והעובדות אשר מוצגות בפניו, ומסיק מהן את הנסיבות האופפות את עריכת הצוואה. מהלך זה הינו מהלך אובייקטיבי אשר בעקבותיו הופכת גם מידת השכנוע באמיתות הצוואה לשאלה אובייקטיבית. המשמעות הנורמטיבית של העובדות והנסיבות שהוכחו משליכות על סוגיית מידת השכנוע בקיומו של הרצון החופשי והאמיתי, ועל פיה ייקבע אם היתה השפעה בלתי הוגנת.
