עמ"ש 39460-12-11
חוק הירושה קובע מספר דרכים אשר באמצעותן אדם יכול לערוך צוואה. שתיים מן הדרכים הללו הינן – צוואה בכתב יד וצוואה בעדים. כל אחת מהדרכים לעריכת הצוואה מפורטת בחוק הירושה וכוללת שורה של כללים אשר המצווה נדרש לעמוד בהם לשם מתן כשרות וקבילות לצוואתו. לדוגמא, צוואה בכתב יד צריכה להיות ערוכה בכתב ידו של המנוח וחתומה על ידו. צוואה בעדים, לעומת זאת, יכולה להיות ערוכה בכתב ידו של אחר, ובלבד ששני עדים בלתי תלויים היו עדים לעריכת הצוואה ושמעו את המצווה מצהיר בפניהם כי זוהי צוואתו.
להלן דוגמא למקרה בו אופן סיווג הצוואה השפיע על נפקותה וקבילותה. בעוד בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מדובר בצוואה בעדים, וכפועל יוצא מכך נפסק כי הצוואה לא עמדה בדרישות החוק ואין לקיימה, בית המשפט המחוזי (אשר ערעור בעניין הונח לפתחו) קבע כי מדובר בצוואה בכתב יד אשר עמדה בתנאים הרלבנטיים לפי החוק.
קראו עוד בתחום:
- אישור צוואה בכתב יד בהעדר תאריך
- האם מכתב אשר נמצא בדירת המנוח ביום פטירתו היה צוואה בכתב יד?
- מכתב התאבדות ישמש בתור צוואה, האמנם?
- האם חלוקת ירושה תעשה בהתאם למסמך בכתב יד שלא נושא כותרת "צוואה"?
הצדדים למחלוקת במקרה דנן היו אחיו ואחותו של המנוח. האחות ביקשה מבית המשפט להוציא צו ירושה אשר יורה על חלוקת עיזבונו של המנוח לפי חוק הירושה (חצי-חצי בין האח והאחות שהוגדרו כיורשיו היחידים של המנוח). מנגד, האח טען כי בידיו צוואה אשר במסגרתה המנוח הוריש לו את כל רכושו, תוך שהוא מנשל את אחותו כליל מהצוואה.
תיאור הצוואה – על מנת להבין את מקור המחלוקת בין הצדדים, תתואר הצוואה להלן. מדובר בצוואה אשר הייתה כתובה בכתב ידו של המנוח וכותרתה "לכל אחד". הצוואה נשאה תאריך, עסקה בהורשת רכוש המנוח לאחיו, והייתה חתומה בכתב ידו של המצווה. בתחתית הצוואה, תחת הכותרת "עדים לחתימה", נרשמו שמותיהן, מספרי תעודות הזהות, וחתימותיהן של שתי עדות שנכחו במועד עריכת המסמך.
המחוזי: "עדות לצוואה בכתב יד אינן חרב פיפיות"
האחות טענה כי היות ומדובר בצוואה בעדים, הרי שאין להכיר בה משום שנפלו פגמים בעריכתה לפי סעיף 20 לחוק הירושה העוסק בצוואות מסוג זה. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענות האחות ודחה את הבקשה למתן צו קיום צוואה למסמך הנ"ל. הטעם העיקרי אשר הנחה את בית המשפט לענייני משפחה בפסק דינו היה כי ה"עדות" לצוואה המדוברת "לא היו מודעות לכך שהן עדות לעריכת צוואה ולחתימתה". בסופו של היום, נקבע כי הצוואה לא קיימה את הדרישה שצוואה בעדים תיערך כאשר המצווה מצהיר בפני העדים כי זו צוואתו. כמו כן, בית המשפט מצא סתירות שונות בדברי העדות בפניו ונקבע כי לא הוכחה "תמונה קוהרנטית של השתלשלות העניינים".
האח ערער על פסק הדין הנ"ל. במסגרת ערעורו, האח טען כי לא מדובר בצוואה בעדים אלא בצוואה כתב יד. לדבריו, ה"עדות" לצוואה לא היו "עדות" כמשמעותן בחוק הירושה, אלא "עדות לצוואה בכתב יד אשר חתימתן נועדה להעניק משנה תוקף לצוואה ולא להופכה לצוואה בעדים".
בית המשפט קבע כי לאחר התעמקות בכל החומר שבתיק, לרבות עיון בעדויותיהן של עדות הצוואה, היה ברור לחלוטין כי המנוח ביקש ביום המדובר לערוך צוואה. נוכחותן של ה"עדות" הייתה אפוא לשם הענקת חיזוק למסמך ולא לשם עריכת צוואה בעדים (תוך כדי עמידה בדרישותיו הדווקניות של חוק הירושה לעניין צוואה מסוג זה). "הנוכחים סברו כי הדבר יועיל לתתן משנה תוקף לעריכת הצוואה, ולהוכחת אמיתותה, ובודאי לא הועלה על הדעת כי המחווה הטקסית הזו תהפוך לחרב פיפיות", נכתב בפסק הדין.
