התביעה שלפנינו עוסקת בפרשנות קבילותה של צוואה הדדית שהינה גם צוואה בעדים. מדובר בצוואה של בני זוג, אשר הורישו את ירושתם אחד לשני, וכשנפטרו לא הותירו אחריהם ילדים או נכדים. הצדדים בתביעה הינם אחייניו של המנוח מצד אחד וקרובי משפחתה של המנוחה מן העבר השני.
בני הזוג המנוחים, אשר בירושתם עסקינן, ערכו צוואות הדדיות לפיהן ציוו את עיזבונם איש לרעהו, ואחריהם לאחייניו של המנוח. שנה לאחר מותה של אשתו, הגיש המנוח את צוואתה לרשם לענייני ירושה, וזה האחרון דחה את ביצועה משום שלא הייתה מאומתת ו\או חתומה על ידי עדים.
לאור תשובתו של הרשם, הגיש המנוח בקשה למתן צו ירושה, הליך אשר לא הגיע לסיומו בטרם נפטר המנוח כמספר חודשים לאחר מכן. לבית המשפט הוצגה צוואה של המנוחה כאשר שמותיהן של העדות, לרבות מספרי תעודת הזהות שלהן, חתומות בה בכתב ידן, בעוד חתימתן בתחתית הצוואה, במקום המיועד לצורך אישורן, נעדרת.
- המנוח נפטר טרם התייצב בפני ועדה רפואית - האם יורשיו זכאים לגמלה?
- הצוואה לא נכתבה בשפתה של המנוחה, האם דינה להתבטל?
- האם קיימת סמכות לבית המשפט המחוזי לדון בביטול צו קיום צוואה?
- מאבק בין אלמנה למנהל עיזבון - ירושה של 10 מיליארד ש"ח
לאחר פטירתו של המנוח, הגישו אחייניו בקשה לקיום הצוואה, חרף הפגם שנפל בה. קרובי משפחתה של המנוחה, אשר נושלו מן הצוואה, חשדו כי מדובר בתרמית והגישו בקשה לעיכוב קיום הצוואה, היא התביעה שלפנינו.
האם השפעה בלתי הוגנת?
השופטת שושנה ברגר כתבה בפסק דינה כי מחומר הראיות שהונח בפניה, אין כל ספק בדבר אמיתות הצוואה ובדבר היותה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה, את שיקול דעתה המלא וניכר שלא הופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת בזמן עריכת הצוואה.
בני משפחתה של המנוחה טענו שדודם היה איש קשה וכי הצוואה מהווה השפעה בלתי הוגנת אשר השפיע המנוח על המנוחה, אי לכך, נושלו בני משפחתה במלואם מן הירושה. מן הפסיקה ידוע כי נטל ההוכחה לעניין קיומה של השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לכך, דהיינו בני משפחת המנוחה. התובעים לא השכילו להרים נטל זה בבית הדין ובבקשתם נדחתה.
אישור צוואה שנפל בה פגם, אימתי?
בנוגע לחתימת העדות החסרה, השופטת סברה כי אין בפגם זה בכדי למשוך את משקלה של הצוואה תחתיה וקיומה נתמך גם בעדותן של העדות בבית המשפט. אחת מהן אמרה מעל דוכן העדים כי במעמד הצוואה, הקריא המנוח את הכתוב בקול רם וברור, חתם בתחתית הצוואה וכל ההליך היה ברור והגון.
אי לכך אישר בית המשפט את הצוואה, חרף הפגם שנפל בה, וזו בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה.
סעיף זה קובע כי במידה ומתקיימים מרכיבי היסוד בצוואה, ואין לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת, לקיימה אף אם נפל פגם בפרט מן הפרטים או בהליך מן ההליכים המפורטים בחוק הירושה בסעיפים 19,20,22,23.
