ת"ע 110330-08 | ת"ע 110331-08
אחת הדרכים לערוך צוואה, על פי דיני המשפחה בישראל, הינה על ידי עריכת צוואה בכתב יד. חוק הירושה קובע, עם זאת, מספר כללים לעריכתה של צוואה כגון דא. על מנת לקיים צוואה בכתב יד יש להוכיח שני תנאים קונסטיטוטיביים – קיומו של מצווה והיות הצוואה מסמך הכתוב בכתב ידו.
שני תנאים אלו אינם ניתנים לריפוי מכוח סעיף 25 לחוק הירושה. עם זאת, האם העדר תאריך הוא תנאי שניתן לרפאו בצוואה בכתב יד? בית המשפט לענייני משפחה קבע כי ניתן לענות על שאלה זו בחיוב.
קראו עוד בתחום:
- האם חלוקת ירושה תעשה בהתאם למסמך בכתב יד שלא נושא כותרת "צוואה"?
- מכתב התאבדות ישמש בתור צוואה, האמנם?
- צוואה בעדים שאיננה חתומה - האם היא תאושר?
מדובר במקרה בו בית המשפט קבע כי יש לקיים צוואה בכתב אשר ערך אדם לוקה בנפשו שהתאבד. ההחלטה קנן התקבלה למרות שהמסמך לא נשא תאריך. המנוח במקרה דנן שלח יד בנפשו בבית החולים "שלוותא". במהלך חייו הוא היה רווק וחשוך ילדים. המונח הותיר אחריו מסמך לפיו הוא מעוניין לחלק את רכושו לעמותת אלו"ט, בית החולים "שלוותא", ושתי שכנותיו. אחת השכנות פנתה לבית המשפט לענייני משפחה וביקשה לקיים את המסמך כצוואה.
בתצהיר התובעת נטען כי האחרונה הכירה במשך שנים רבות את המנוח וזאת כאשר התגורר בשכנות לאמה. כמו כן, הוסיפה התובעת, במרוצת השנים המנוח נהג לשלוח ברכות לה ולבני משפחתה. השכנה טענה כי אין לה ספק שהמסמך המדובר היה כתוב בכתב ידו של המנוח, והיות והוא לא הותיר אחריו כל צוואה אחרת, יש להורות על קיומה.
התנגדות לצוואה – המנוח לא היה כשיר לצוות
לעומת זאת, הוגשה התנגדות לצוואה. ההתנגדות הוגשה על ידי אדם אשר טען כי הוא יורשו החוקי של המנוח מתוקף היותו שאר בשר של האחרון. המתנגד טען כי המסמך המדובר לא היה צוואה וזאת מחמת מספר היבטים. ראשית, המנוח לא היה צלול בנפשו. שנית, המסמך, במידה והוא היה "צוואה בכתב יד", לא נשא תאריך כחוק.
השופטת קבעה כי היא השתכנעה שאכן בצוואה עסקינן. אי לכך, נקבע כי יש לקיים את המסמך כצוואה וזאת למרות שהוא נעדר תאריך. בפסק הדין נקבע כי המנוח נתן במסמך הוראות ברורות לגבי מה הוא רוצה שייעשה עם רכושו לאחר מותו. כמו כן, התקבלה טענתה של האישה כי מדובר במסמך שנערך בכתב ידו של המנוח.
זאת ועוד, המנוח הותיר מרכושו גם לבית החולים "שלוותא". יודגש כי היות והמנוח היה מאושפז בבית החולים בסמוך לפטירתו, ניתן להסיק כי הצוואה נערכה סמוך למותו ומשקפת את רצונו האמיתי. יודגש כי עיקרון רצון המת הינו עיקרון על בדיני ירושות וצוואות. העדר התאריך במקרה דנן, קבעה השופטת, היה לא יותר מפגם טכני-צורני הניתן לריפוי.
כאמור, המתנגד גם טען לצלילותו של המנוח. כנגד טענה זו הוצגה קביעתו של המומחה מטעם בית החולים אשר העיד כי המנוח "תפקד מצוין, ראה בבית החולים את ביתו, היה כשיר לערוך צוואה והיה ידוע כחביב על הבריות".
"תאריך עריכתה של הצוואה אינו בגדר רכיבי אשר אין בלתו. מדובר בסך הכל ברכיב צורני דינמי", נכתב בפסק הדין, "פגם במרכיב זה ניתן לריפוי וזאת כל אימת שלא נפל בליבו של בית המשפט ספק כי המסמך הנחזה להיות צוואה אכן שיקף את רצונו האמיתי והחופשי של המנוח".
