פסיקת שכר טרחה של מנהל עיזבון נעשית בבתי המשפט על פי תקנות הירושה. תקנות אלו קובעות כי בית המשפט קובע שכר טרחת מנהל עיזבון באופן שלא יעלה על 3% משווי העיזבון (או הירושה).
על פי התקנות, השכר מחושב בהתאם לשווי הכולל של נכסי העיזבון, סוג הנכסים, טיב הפעולות שביצע מנהל העיזבון והיקף טרחתו בפועל. התקנות קובעות, אפוא, כי הגבול העליון בקביעת שיעור שכרו של מנהל העיזבון מגיע כדי 3% משווי העיזבון. יש לציין כי במקרים מיוחדים וקיצוניים רשאי בית המשפט לפסוק שכר טרחה בשיעור של 4% משווי העיזבון.
קראו עוד בתחום:
- עדיפות למכירת דירה בסכום גבוה על ידי מנהל עיזבון
- ירושה על פי שיקול דעתו של מנהל העיזבון, האמנם?
- כיצד יקבע שכרו של מנהל עיזבון שהוחלף?
- בקשה למינוי מנהל עיזבון לנכסי מוני פנאן
בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בבקשה לתשלום שכר טרחת ניהול עיזבון לשני מנהלי עיזבון אשר היה אחראים על חלוקת ירושה בסך של למעלה מ-11 מיליון שקלים. מנהלי העיזבון טענו כי זכאים הם לרף המקסימאלי של שכר הטרחה, היות ומדובר בעיזבון רב אשר כלל נכסים, מניות, חובות, התנהלות מול רשויות המס, חשבונות בנק ועוד.
קביעת שכר טרחה ברמה של 3% משווי העיזבון, אימתי?
נוכח הנוסחה הקבועה בתקנות לפיה יש לשקלל את שכ"ט מנהל העיזבון, הלכה פסוקה היא שהמקרים בהם יפסוק בית המשפט את שכר הטרחה המקסימאלי הקבוע בתקנות, היינו 3%, אינם שכיחים. השופט גרינברגר דן בסוגיה זו בעבר וקבע כי "סביר להניח שהממוצע בקביעת שכר טרחת מנהלי עיזבון יעמוד על אמצעה של התקנה, כלומר 1.5%-2%. שכר טרחה גבוה של 3% יינתן רק במקרים בהם פעולות הניהול היו רחבות באופן המצדיק זאת".
למעשה, מדובר ביחס בין שני שיקולים - "שווי העיזבון" ו"מורכבות הניהול". הלכה פסוקה היא כי בתי המשפט נוטים ליחס עדיפות רבה יותר לשיקול השני תוך שאין להתעלם מהשיקול הראשון. בבוא בית המשפט לפסוק שכר מנהלי עיזבון, עליו לאזן בין האינטרס לתגמל את בעל התפקיד מול אינטרס היורשים/הנוחלים. איזון זה מטה את הכף לשימת הדגש לפעולות מנהל העיזבון, הגם שיש להתחשב בשווי העיזבון.
מן הכלל אל הפרט
השופט קבע כי במקרה דנן יש לקבל את עמדת היורש לפיה היקף פעולותיהם של מנהלי העיזבון לא היה רב ו טיב הפעולות לא היה מורכב באופן חריג. בפסק הדין נכתב כי רוב רובו של העיזבון עבר לידיו של יורש אחד, ועל כן לא נדרשה עבודה מורכבת של חלוקה בין היורשים.
זאת ועוד, נכסיו הפיננסיים של היורש היו מרוכזים בחשבון בנק אחד. כמו כן, העיזבון כלל שתי דירות מגורים בלבד אשר הועברו, בפעולה מקובלת ופשוטה על שמו של היורש. בנוגע לחלוקת המיטלטלין, בית המשפט קבע כי היות ומדובר בהעברתם לאדם אחד, לא מדובר בפעולה מסובכת כלל.
מנהלי העיזבון טענו, כאמור, כי דאגו הם לסילוק חובות העיזבון והתמודדות עם הנושים. עם זאת, השופטים קבעו כי לא מדובר בפעולה מיוחדת ופרסום הודעות לנושים בעיתונים הינו חלק מפעולותיו הטבעיות של מנהל עיזבון.
"מכאן מגיע אני לכלל מסקנה כי אמנם מנהלי העיזבון עסקו במלאכתם על הצד הטוב ביותר, אך לא מצאתי כל פעולה חריגה אשר תצדיק את מתן שכר הטרחה המקסימאלי על פי התקנות", קבע השופט, "אכן, העיזבון הינו עתיר נכסים ושוויו רב, אך כפי שנוכחנו, שווי העיזבון מהווה מרכיב אחד בעל משקל פחות, בקביעת שכר הטרחה".
מכל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי שכר הטרחה אשר שולם למנהלי העיזבון עמד על שיעור של 2% מהמיטלטלין שבעיזבון, לרבות הנכסים הפיננסיים, בתוספת מע"מ. בנוסף, שולם למבקשים שכר טרחה בשיעור של 1% מערכן של הדירות הכלולות בעיזבון, בתוספת מע"מ.
