תמש (ת"א) 3922-08-11
מנהל עיזבון הגיש תביעה כנגד צדדים שלישיים ובה דרש מהם להחזיר כספים ונכסים לקופת העיזבון. צדדים אלה לא היו חלק ממשפחתו של המנוח. האם התביעה תנוהל בבית המשפט לענייני משפחה, או שמא יש לנהלה בבית המשפט האזרחי "הרגיל"? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
מדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי מנהלת עיזבון, וזאת על מנת להביא להחזרתם של נכסי מקרקעין וכספים. הנכסים הנ"ל הועברו לנתבעים על ידי המנוחה, וזאת לאחר שהאחרונים טיפלו בה בשנות חייה האחרונות. ביולי 2011 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרתו בוטלה צוואה אחרונה של המנוחה, אשר קבעה את הנתבעים כנהנים עיקריים.
נקבע כי הצוואה אשר יש לקיים הינה הצוואה הראשונה של המנוחה. בפסק דין זה קבע בית המשפט כי המנוחה הושפעה השפעה בלתי הוגנת מהנתבעים והיא הייתה בידם "כחומר ביד היוצר". לאחר שהמנוחה חתמה על הצוואה השנייה (שהתבטלה לפי החלטת בית המשפט), היא העבירה לנתבעים כספים רבים ושני נכסים.
מנהלת העיזבון עתרה כעת להשבת הנכסים והכספים לקופת העיזבון. הנתבעים הגישו בקשה לדחות את עתירתה על הסף. לטענתם, הסמכות לדון בהיקף העיזבון הייתה צריכה להיות של בית המשפט האזרחי, לפי הסעד המבוקש, ולא הייתה סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה הקשורה בהיקף העיזבון.
סמכות בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לתביעות הקשורות להיקף עיזבון
שאלת סמכותו של בית משפט לענייני משפחה אשר דן בנושא קיום צוואה, לדון גם בשאלת היקף העיזבון, עלתה לראשונה בע"א 253/81 לוי נ' אסיאו. בפסק דין זה, אשר ניתן בשנת 1982, נקבע כי אין כל הבדל בין מתדיין רגיל לבין מתדיין שהינו יורש. השופט לוין קבע בפסק דינו כי אין זה רצוי שתיק ירושה ישמש ככלי קיבול לבירור תובענות.
אי לכך, נקבע כי תביעות הקשורות בהיקף עיזבון יידונו לפי כללי הסמכות הרגילים. לאחר שחוק בית המשפט לענייני משפחה נכנס לתוקפו, הועברו לבית המשפט לענייני משפחה סמכויות בנושא עיזבונות. השאלה בנוגע לסמכות לדון בהיקף עיזבון בבית המשפט לענייני משפחה נותרה אפוא בצריך עיון.
קראו עוד בתחום:
- נקמה בצוואה וירושה של 100 שקלים בלבד
- שינוי צוואה בגלל השפעה בלתי הוגנת, האמנם?
- לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת ובקשת ההתנגדות נדחתה
- סדרי דין בבית המשפט לענייני משפחה מכוח עיקרון השקיפות המוגברת
השופט משה דרורי, מבית המשפט המחוזי בירושלים, הציג את גישתו לעניין זה בהמרצת פתיחה (י-ם) 4384/05 אליהו חטמוב נ' עו"ד בן ציון ליפשיץ ואח'. לדידו של השופט דרורי, במקרים בהם אדם חיצוני (גם אם הוא אינו יורש על פי צוואה) טוען כי נכס אשר יירשם על שמו של המנוח הוא בעצם שלו, והוא שילם את מלוא תמורתו, אך מנהל העיזבון חולק עליו בעניין זה, הערכאה אשר תהיה ברת סמכות לדון בסבך הינה בית המשפט לענייני משפחה.
השופט דרורי, בפסק דין זה, הפנה לדברים אשר נאמרו על ידי השופטים שוחט, גולדברג ופלומין, בספרם "דיני ירושה ועיזבון". בעמ' 24 בספר זה נאמר כי "חוק בית המשפט לענייני משפחה, בעודו נאמן לתכלית אשר עמדה בבסיס הקמתו, העביר לבית המשפט לענייני משפחה את סמכות השיפוט לדון בסכסוכי ירושה, לרבות סכסוכים הנובעים מהירושה ועניינם היקף העיזבון".
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי הוא מאמץ את גישתו של השופט דרורי מחמת מספר נימוקים:
1. בבית המשפט לענייני משפחה נשמעו עדויות רבות אשר הקשורות להתנהלות בין הנתבעים לבין המנוחה. אי לכך, עיקרון יעילות הדיון מחזק את הגישה כי יש להמשיך ולנהל את סוגיות היקף העיזבון בפני ערכאה זו.
2. אחת הירושות הינה גיסתו של הנתבע ועילת הסכסוך ביניהם קשורה בטבורה לסכסוך המשפחתי.
3. קבלת הרציונאל כי המטרה אשר לשמה הוקם בית המשפט לענייני משפחה הינה לפתור במסגרת אחת את כל הסכסוכים הקשורים לירושתו של אדם.
