סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי מי שלקח חלק בעריכת צוואה אינו זכאי להינות מפירותיה, וכל הוראה בצוואה המזכה אותו או את בן-זוגו - בטלה. כמו כן, אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה, או לכל הפחות - שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה של השפעה כזאת עליו.
קראו עוד בתחום:
- הפקדת צוואה אצל הרשם לענייני ירושה, האם כדאי?
- מהי צוואת יורש-אחר-יורש?
- עסקאות עתידיות בירושה, האם קביל?
- הלכת השיתוף - זכויות יורשים
בהתקיים הנסיבות המתוארות בסעיף 35, קמה חזקה חלוטה כי ננקטה פעולה אסורה כלפי המצווה, וכי פעולה זו פגמה ברצונו החופשי. מן הפסיקה ידוע כי "זוהי חזקה שבדין שאין בלתה".
החוק יוצר למעשה הנחה שמי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה נינתה בסופו של יום מרצון חופשי. עם זאת, במידה ו"לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר" - אין תוקף להוראה המזכה אותו – אפילו הייתה זו הוראת אמת.
שלושה סוגים של יורשים אשר יש לבטל את זכותם:
- מי שהיה עד לעשייתה של הצוואה.
- מי שערך אותה.
- מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.
גדריהן של שתי עילות הבטלות הראשונות זכו לפרשנות מדוייקת ומצומצמת, בעוד שגדריה של העילה השלישית נותרו גמישים. בית המשפט העליון קבע בשורה של פסקי דין, כי נוכח התוצאה הקשה הנובעת מהוראת סעיף 35 לחוק הירושה, יש לפרשה על דרך הצמצום ובאורח דווקני.
בצד הבחירה בפרשנות המצמצמת, ניכרת בפסיקת בית המשפט העליון גם מגמה שונה, לכאורה, המבקשת להרחיב במעט את המסגרת הפרשנית ולא לקבוע מסמרות. הפרשנות המצמצמת מאפיינת את ההתייחסות לשתי עילות הבטלות הראשונות שבסעיף 35, הנוגעות למי שערך את הצוואה ולמי שהיה עד לעשייתה. הפרשנות הגמישה, לעומת זאת, מאפיינת את עילת הפסילה השלישית הנוגעת למי שנטל חלק בעריכת הצוואה "באופן אחר".
קראו גם:
- פירוק נכסי מקרקעין שעברו בירושה, הכיצד?
- הבנת טיב צוואה - דיני משפחה
- האם נכד יכול לתבוע מסבו זכויות של סבתו במסגרת הלכת השיתוף?
- מי יירש את פיקדון המנוח בבית האבות?
נטילת חלק ב"אופן אחר", מה זה אומר?
עילת הפסילה האחרונה, בהיותה עילה עמומה במקצת, מותירה מרחב פרשנות רחב יותר. בפועל, בוחנת הפרשנות הגמישה את הנסיבות הנוגעות לעילה זו לאור מידת המעורבות בהכנת הצוואה ולאור חומרתה. בהלכה נפסק כי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" של הצוואה הינו ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן על פי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
לדוגמא, נטילת חלק בהכנה ובתכנון של הצוואה היא בגדר נטילת חלק בעריכתה. ואין הכוונה לשותפות בניסוח בלבד. לשון החוק – "לקח באופן אחר חלק בעריכתה", באה להשמיענו כי גם נטילת חלק בשלב אחר של הכנת הצוואה, לאו דווקא בשלב הניסוח והכתיבה, עשוי להביא לבטלותה.
