האם אישה ראשית לתבוע פדיון כתובה מעזבון בעלה המנוח, חרף העובדה שירשה היא נכסים רבים הנאמדים בכ-3 מיליון שקלים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרת תביעתה של האישה לכתובתה.
המנוח נישא לתובעת לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה לה היה נשוי במשך כשלושים שנה. במהלך נישואיו הראשונים, נולדו למנוח ולאשתו המנוחה שלושה ילדים. במסגרת דיון בבית המשפט לענייני משפחה, אשר התגלגל עד לפתחו של בית המשפט העליון, נדרשו השופטים לבחון האם יכולה אשתו השנייה של המנוח לטעון לתשלום כתובתה מעיזבונו.
המנוח הקים, במהלך נישואיו הראשונים, חברה מצליחה ומשגשגת, ולאחר פטירת אשתו, הסתלקו ילדיו מעיזבון אימם תוך שהם מותירים למנוח לזכות בכל הזכויות בחברה ובנכסים המשפחתיים. שלוש שנים לאחר פטירת אשתו, פגש המנוח את התובעת והשניים נישאו כדת וכדין. היות ודובר בנישואין שניים, ערכו בני הזוג הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה.
קראו גם:
- כתב אישום בעקבות זיוף כתובה במטרה לזכות בירושה
- האם כתובה יכולה לעבור בירושה?
- ביטול צוואה בעקבות מעורבות אסורה של אשתו של היורש היחיד
בהסכם נקבע כי בין הצדדים תהיה הפרדה ברכושם לפני הנישואין, פרט למחצית מהזכויות בנכס בבעלותו של המנוח ובעת פטירתו תהיה האישה זכאית לפיצויי הפיטורים המגיעים לו מהחברה. במעמד החופה, חתם המנוח על כתובתה של אשתו בסך שלושה מיליון שקלים.
חודשיים לאחר החתונה, ערך המנוח את צוואתו ובמסגרת הוריש את מרבית רכושו לילדיו, פרט לנכסים מסוימים לאשתו (לדוגמא, זכויות הנכס בבית במלואן וסכומים המצויים בחשבונות הבנק המשותפים). שנה וחצי לאחר החתונה, נפטר המנוח. חודשים ספורים לאחר קיום צוואתו, פתחה אלמנתו בהליכים למימוש כתובתה. לטענתה, חובת תשלום הכתובה הינה חובה משפטית, המוטלת על העיזבון, ובנפרד לזכויות האחרות.
כתובה - משמעותה המשפטית והזכות לפדותה מהעזבון
הכתובה הינה הלכה היהודית המהווה מסמך משפטי הנחתם במעמד החופה ובפני שני עדים. על פי רש"י, הכתובה הינה מוסד אשר קיים עוד מימי אברהם אבינו (אשר נתן שטר לאשתו שרה). כמו כן, ממצאים ארכיאולוגיים מצאו בעבר כתובות בנות למעלה מ-2,400 שנה.
מדובר למעשה במוסד משפטי קדום אשר עניינו תקף עד לימינו אנו. הרשות הארצית לשרותי דת מדפיסה טפסי כתובה ואלו משמשים את בני הזוג המתחתנים דרך לשכות הרבנות במרחבי הארץ. באמצעות שטר הכתובה מתחייב הבעל כלפי אשתו בחיובים שונים כגון חיובי מדור, מזונות ועוד. חלק אחר – עיקר הכתובה, תוספת כתובה, נדוניא ותוספת נדוניא – מתגבשים רק עם פקיעתם של הנישואין, בגירושין או בפטירת הבעל.
על פי הדין העברי, אישה מאבדת את כתובתה בהתקיים שני תנאים מצטברים. ראשית, הבעל ציווה את כל נסכיו לילדיו מלבד נכס כלשהו אשר הוריש לאשתו. שנית, כאשר נודע לאישה על הצוואה, השומטת את זכאותה לכתובתה, לא מחתה אלא שתקה.
קראו עוד בתחום:
- ביטול סעיף בצוואה בגין הוראה סתומה של המצווה
- מזונות מהעזבון עבור בגיר חסוי הסובל מפיגור שכלי ואינו מסוגל לדאוג לעצמו
- ביטול צוואה בעל פה מחמת פגמים בצוואה
- בית המשפט המחוזי מקבל ערעור וקובע כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת
במקרה דנן בית המשפט העליון קבע כי התקיימו שני התנאים הדרושים לשלילת כתובתה של התובעת. פרט לנכסים מסוימים אותם ייחד המנוח בצוואה לאשתו, ציווה הוא את כלל נכסיו לילדיו. במילים אחרות – המנוח ביקש להבטיח שנכסיו כולם – פרט לנכסים שנזכרו ויוחדו לאשתו במפורש – יעברו לאחר מותו לילדיו.
המנוח לא התכוון – כך קבע בית המשפט – שהתובעת תזכה בכתובתה בנוסף לנכסים שנזכרו בצוואה. זאת ועוד, כשנודע למבקשת על תוכנה של הצוואה היא שתקה ולא מיחתה. על בסיס זה, תוך יישום הוראות השולחן הערוך, נקבע כי האישה "איבדה את כתובתה" ואין היא זכאית לגבותה.
