סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה אשר נערכה על ידי מי שלא היה יכול להבחין בטיבה (או קטין) דינה להתבטל. בפסק דין אשר ניתן בע"ז (חיפה) 1400/05 נותחו יסודותיו של הסעיף הנ"ל. במסגרת פסק הדין הנ"ל, הודגש כי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי אדם כשיר לחובות וזכויות מגמר לידתו ועד לפטירתו, וזאת לרבות עריכת פעולות משפטיות כצוואה.
קראו עוד בתחום:
- התנגדות לצוואה בגין אי הבנת טיבה
- בעל תפקיד אמון והשפעה בלתי הוגנת על מצווה
- בקשה לביטול צוואה נוטריונית בטענה של השפעה בלתי הוגנת
- נקמה בצוואה וירושה של 100 שקלים בלבד
- שינוי צוואה בגלל השפעה בלתי הוגנת, האמנם?
עם זאת, במקרים מסוימים, ייתכן וכשרותו של האדם תישלל ממנו לפי חוק או פסק דין. במקרים בהם הסוגיה מונחת לפתחו של בית המשפט, שומה על השופט להתחקות אחר מצבו הגופני, המנטאלי והנפשי של המצווה ולבחון האם האחרון היה כשיר להבחין בטיב הצוואה חרף מגבולותיו. כשרותו המשפטית של המצווה נמדדת אפוא בהתאם למועד עריכת הצוואה. כאשר אחד מבעלי הדין טוען לאי-כשירות, עליו להסתייע בחוות דעת מומחה או עדות רפואית בנוגע למצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה.
השופט חשין, בע"א 1212/91, התייחס לכך באופן הבא. לדבריו, בתחילה, יש לבחון את כושרו של המצווה לשפוט את המציאות הסובבת אותו כראוי ואת יכולותיו של האחרון לגבש רצון וכוונה במועד הרלבנטי. לאחר מכן, יש לבדוק האם המצווה כיוון את כוחות ויכולותיו בהתאם לאותו הרצון ועל פי אותה הכוונה. הגבלת הכשרות המשפטית נתונה בידיו של בית המשפט כאשר יש "להציל את האדם מעצמו" או להגן עליו מפני הזולת המבקש לנצל לרעה את מצבו.
כיצד מוכחות טענות בנוגע למצב גופני ונפשי?
הוכחה של טענות בנוגע למצב גופני ונפשי אשר היה בהן כדי להצביע על העדר כשרות משפטית, צריכות להיות מוצגות בצירוף מסמכים רפואיים רלבנטיים. לדוגמא, חוות דעת מומחה או תיעוד רפואי מתאים. מדובר במסמכים אשר בית המשפט יכול להתרשם מהם בנוגע למצבו הבלתי כשיר של המצווה בעת עריכת הצוואה. במילים אחרות, צוואה תהיה כשרה גם כאשר המצווה היה במועד מאוחר יותר חסר יכולת להבין את טיבה.
חשוב להדגיש כי מסמכים רפואיים אשר נערכו בסמוך למועד עריכת הצוואה, אך לאחריה, יכולים אף הם להיות קבילים. לדוגמא, בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה, הוכרו מסמכים רפואיים אשר נערכו בעניינו של מצווה כשלושה שבועות לאחר שהאחרון ערך צוואתו. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי ניתן להתרשם מכך שמצבו של המצווה היה קשה בעת עריכת המסמכים, וסביר להניח שכבר עם עריכת הצוואה, שלושה שבועות קודם לכן, הוא היה נעדר כשרות משפטית לצוות ו/או להבחין בטיבה של צוואתו.
נטל ההוכחה במקרים כגון דא מונח על הצד אשר רוצה להיבנות ממנה. דהיינו, אדם אשר טוען להעדר כשרות משפטית, וזאת במסגרת בקשתו של האחרון לביטול צוואה, עליו הנטל לשכנע את בית המשפט בצדקת דבריו. הלכה פסוקה היא כי לא מדובר בהוכחה שהינה עניין של מה בכך. לאמור, אין די בהעלאת ספקות ויש צורך להציג מסמכים רפואיים ו/או עדויות וראיות מתאימות.
בפסיקה נקבע באופן מפורש כי שלילת הכושר לצוות, בימים בהם המשפט חוסה בצילה של המהפכה החוקתית, הינה סוגיה מורכבת מבחינה משפטית וחברתית. לדוגמא, בע"א 5185/93 הודגש כי "לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלילת הכושר לצוות, ובמיוחד בדיעבד, מאדם שבמהלך חייו לא הוטל ספק בכושרו לעשות כן, אינה עניין של מה בכך. הנטל לסתור את חזקת הכשרות הבסיסית הזו, לאחר מותו של אדם, הינו כבד ביותר".
שיקולי בית המשפט
כפי שצוין לעיל, שלילת כשרות לצוות הינה סוגיה מורכבת ביותר. בתי המשפט נדרשים אפוא לבור את המוץ מן התבן ולבחון האם יש ממש בטענות העדר הכשרות. להלן מספר שאלות אשר נקבעו במרוצת השנים (ופסקי הדין) כ"אבני בסיס" לעניין זה:
- האם המצווה היה מודע לכך שהוא עורך צוואה?
- האם המצווה היה מודע להיקף רכוש ולזהותם של הנהנים והיורשים?
- האם המצווה היה מודע להשלכות והתוצאות של הצוואה על היורשים?
- האם המצווה היה בדעה צלולה והאם הוא היה יכול להבין ולפרש נכון את המציאות הסובבת אותו?
- האם דעתו של המצווה הייתה או לא הייתה משוחררת מלחצים נפשיים חולניים (לדוגמא, הזיות, תעתועי דמיון וכדומה)?
מיותר לציין כי כל צוואה שונה מרעותה, וכל מקרה נבחן לגופו. לדוגמא, ישנם שיקולים נוספים אשר יכולים להטות את שיקול דעתו של בית המשפט לכאן או לכאן (לדוגמא, הקשרים שבין המצווה ובין הנהנים לפי הצוואה, קשריו של המצווה עם בני משפחתו שהודרו מהצוואה וכדומה).
