ת"ע 4338-01-11
האם בר רשות במשק חקלאי יכול לקבוע במסגרת צוואה יורש למשק? שאלה זו עמדה במרכזו של פסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה. הצדדים להליך היו ילדיהם של המנוחים אשרש נפטרו בינואר 1994 (האב) ובמרץ 2010 (האם).
בני הזוג המנוחים התגוררו במשק וזכויות בר הרשות במשק היו רשומות על שם המנוח במנהל מקרקעי ישראל. כמו כן, מדובר במושב עובדים להתיישבות החקלאית בע"מ, אשר היה צד להסכם משבצת תלת צדדי, שנחתם בין המושב לבין הסוכנות היהודית לארץ ישראל ומנהל מקרקעי ישראל. הסכם זה חודש לאחרונה בפברואר 2007.
באוקטובר 2007, ניתן על ידי הרשם לענייני ירושה בירושלים צו ירושה בנוגע לעיזבונו של המנוח. במסגרת צו הירושה, צוין כי ילדיו של המנוח, כולם, מסתלקים לטובת אימם מהירושה. המנוחה הותירה אחריה צוואה וניתן צו לקיום צוואתה באוגוסט 2008.
במסגרת הצוואה, המנוחה ציוותה את כל רכושה, כולל המשק, לבתה – הנתבעת ע'. הנתבע 3 והנתבע ע' התגוררו במשק בימיה האחרונים של המנוחה, והמשיכו לגור במקום גם לאחר פטירתה. המחלוקת בין הצדדים הייתה – כיצד יש ליישם במקרה דנן את סעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965.
התובעות טענו כי על אחותן לפצות אותן ואת יתר האחים בגין ירושת מלוא הרכוש והמשק. מנגד, הנתבעים טענו כי לנוכח צוואתה של האם, אין מקום לחייב את הנתבעת ע' בפיצויי יתר. אחיותיה התובעת של ע' ביססו את תביעתן על שני אדנים חלופיים – פרשנות סעיף 114 לחוק הירושה, או ביטול צוואת המנוחה והצו שניתן לקיומה. מאמר זה יעסוק בטענה הראשונה.
האם ניתן לקבוע יורש באמצעות צוואה?
התובעות טענו כי לא ניתן לקובע יורש על משק חקלאי באמצעות צוואה, וזאת במקום בו החוזה המשולש הנוגע למשק קובע כי הזכויות במשק לא מהוות חלק מעיזבונו של בר הרשות. לטענתן, סעיף 20(ה) להסכם המשולש החריג באופן מפורש את הזכויות בנחלה מהעיזבון והפנה בעניין לסעיף 114 לחוק הירושה. דהיינו, טענו האחיות, לא היה מנוס אלא להפעיל את הסיפא לסעיף זה שהוא – "פיצוי יתר היורשים על ידי אותו יורש שלו נמסרה הנחלה". האחיות הוסיפו וטענו כי עמדתו של המנהל הינה חסרת משקל בהליך זה. לטענתן, עניינו של האחרון הצטמצם רק לדאגה לשלמות הנחלה, הא ותו לא.
הנתבעת ע' ובעלה טענו כי האם קבעה באופן מפורש שהנחלה היא ירושתה בלעדית של ע' והרי אין מקום במצב כגון דא להפעיל את סעיף 114 לחוק הירושה. הנתבעת ביססה את טענותיה על פסק דינו של השופט ג'יוסי בבת"ע (נצ') 1180/08 (לא פורסם, 20.2.11).
במקרה זה, השופט ג'יוסי פירש את סעיף 114 באופן המתייחס לאו דווקא ליורשים לפי דין אלא ליורשים אשר נקבעו על פי צוואה, ומכאן שאותו יורש אינו מחויב לפצות את היורשים על פי דין. הנתבעים טענו כי יש לקבל את פסק הדין הנ"ל ולאמץ אותו גם למקרה דנן.
האחות לא תשלם פיצויים
בית המשפט קבע כי יש לקבל את טענות האחות ע' ולקבוע כי היא אינה מחוייבת לפצות את אחיותיה ואחיה מכוח סעיף 114 לחוק הירושה. ראשית, בית המשפט פנה לבחון את מעמדה וזכויותיה של המנוחה במשק. כמו כן, נבדקה האפשרות של המנוחה להעביר זכויות אלה, ככל שיהיו, בירושה במסגרת צוואה.
קראו עוד בתחום:
- פיצויים מכוח סעיף 114 לחוק הירושה לאחר 30 שנה, האמנם?
- הורשת זכויות של בן ממשיך
- הבטחה לבן ממשיך במסגרת הסכם משבצת דו צדדי - תביעה לחלוקת רכוש
ההסדר המשפטי החל על משקים בישראל איננו אחיד. הסדר משפטי זה, המשתנה ממושב למושב, משפיע באופן ישיר על מעמד זכויותיהם של חברי המושבים במשקם. במקרה דנן, זכויותיה של המנוחה הוסדרו במסגרת ההסכם המשולש (בין המושב, הסוכנות והמנהל). נקבע כי ההסכם מורה שהקרקע אשר בעליה הרשום הוא המנהל, תימסר לסוכנות היהודית ותושכר על ידה לאגודה השיתופית. לאחר מכן, האגודה שיתופית מעניקה רשות לחבריה לגור בתחום הנחלה ולעבד את הקרקע. מעמדה המשפטי של האגודה מסווג כבר רשות מטעם הסוכנות, ואילו המנוחה הייתה ברת רשות מטעם האגודה.
לאחר שהמנוחה סווגה על ידי בית המשפט כ"ברת רשות", נקבע כי יש לעיין בהוראות ההסכם אשר יצר את הזכות על מנת לבחון את הדרך להעברת זכות זו. בחינה של ההסכם העלתה כי הזכויות במשק לא היו חלק מעיזבונה של האם. כמו כן, ההסכם קבע כי אם לא מתקיימות שתי החלופות הבאות - קביעת בן ממשיך או בן זוג שנותר בחיים, ההסכם מפנה להסדר הקבוע בסעיף 114 לחוק הירושה. מכאן נפנה בית המשפט לבחון מהי המשמעות המשפטית של קביעת יורש צוואה. כמו כן, האם אותו יורש צריך לפצות את אחיו, היורשים לפי דין, בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה.
בפסק דינו של השופט ג'יוסי, עסק בית המשפט בשאלה כמעט זהה. במקרה ההוא, דובר על בעל משק חקלאי שהיה בר רשות במשק. נקבע כי בעל המשק רשאי לצוות את המשק ליורש, במסגרת צוואה. כמו כן, השופט ג'יוסי קבע, לאחר בחינת ההסכם ונסיבותיו, כי היורש במקרה זה איננו חייב לפצות את יתר היורשים על פי דין, וזאת כל אימת שאלה לא נקבעו כיורשים בצוואה.
השופט ג'יוסי פירש אפוא את המונח "יורש" בסעיף 114(א) לחוק הירושה וקבע כי יש לקרוא את סעיף 2, אשר מגדיר את המונח יורשים, לאו דווקא כיורשים על פי דין אלא גם כיורשים על פי צוואה. דהיינו, סעיף 114, אשר לדידו של השופט לא בא בחלל הריק, צריך להיות מפורש באופן הבא – הוא טומן בחובו גם יורש על פי צוואה.
תוצאה זהה אך לא מנימוקי השופט ג'יוסי
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי ניתן לקבוע יורש למשק חקלאי במסגרת צוואה, ובו בזמן יורש זה אינו צריך לפצות את היורשים האחרים לפי דין, אך זאת מנימוקים אחרים מאלה שביססו את פסק דינו של השופט ג'יוסי.
ראשית, נקבע כי יש להסיר את המכשול בנוגע לקביעה כי המשק איננו חלק מעיזבונה של המנוחה. בית המשפט השווה למעשה את מעמדו של המשק החקלאי למעמדו של נכס חוץ עזבוני אחר (לדוגמא, קופות גמל). לאמור, הגדרת המשק כנכס חוץ עזבוני לא הפקיעה את האפשרות לקבוע יורש במסגרת הצוואה. המשמעות היא כי כל עוד ההסכם המשולש איננו שולל את האפשרות של קביעת יורש באמצעות צוואה, באופן מפורש, ניתן לקבוע את זהותו של יורש זה במסגרת צוואה.
האם קיימת חובה לפצות את היורשים על פי דין? בית המשפט קבע כי יש לענות על שאלה זו בשלילה. בפסק הדין נכתב כי אחת התולדות ממהלך של קביעת יורש למשק במסגרת צוואה היא כי אין מקום לחייב יורש זה בפיצוי היורשים על פי דין.
מסקנה זו עלתה, נקבע בפסק הדין, כבר מניסוחו של סעיף 114 לחוק הירושה. במקרה דנן, נקבע כי הזוכה על פי הצוואה לא הייתה יורשת אלא היא היוותה מעין בן ממשיך. לאמור, היורשים לפי דין אינם נכנסים עוד להגדרת יורשים אשר זכאים לפיצויים מכוח סעיף 114 לחוק הירושה.
"האם המנוחה ביקשה במסגרת צוואתה כי הזכויות במשק יימסרו לבתה התובעת. מדובר בהוראה אשר יש בה מן הדמיון למינוי מוטב בקופת גמל בצוואה, וזאת למרות שמדובר בנכס חיצוני שאינו חלק מהעיזבון. דהיינו, התובעת קיבלה את הזכות שלא בכשירות של יורש, ועל כן אחיותיה ואחיה אינם זכאים לפיצויים".
