הרצח הכפול בירושלים לפני כחודש הטיל זעזוע של ממש, לא רק על המשפחה הקרובה של המנוחים וחבריהם, אלא גם על המדינה כולה. רבים התפלאו כיצד מצאו את מותם בני הזוג המנוחים, וזאת כאשר אין להם אויבים והם ידועים בציבור כאנשים נוחים ונעימים. ככל הנראה, לאחר חקירה סמויה וגלויה, מחזיקה כעת המשטרה בקצה חוט.
לפני כחודש נמצאו בני הזוג מעוז בירושלים בדירתם כאשר הם ללא רוח חיים. היום (21.9) הותר לפרסום כי החשוד העיקרי בפרשה הטראגית הוא לא אחר מבנם של בני הזוג המנוחים. לטענת המשטרה, מדובר ברצח אשר מטרתו זכייה בירושת ההורים בשל חובות הימורים. על פי החשד, דניאל מעוז, בנם של המנוחים, רצח את הוריו במוצאי שבת בשעת לילה וזאת על מנת לזכות בכספי ירושתם לאחר שהסתבך בחובות כבדים.
קראו עוד בתחום:
- ירושה למרות רצח
- האם הלכת השיתוף בין בני זוג מנוחים - ידועים בציבור שהגבר היה חשוד ברצח
- האב שניסה להרעיל את בנותיו יואשם בניסיון לרצח
גופותיהם של ההורים נתגלו רק למחרת, כאשר השניים לא הגיעו לעבודתם. החשוד מכחיש כל מעורבות ברצח, אך המשטרה סבורה כי בשל פערים שונים בגרסאותיו, ייתכן והאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית כלפיו בלבד.
ירושה על ידי רצח - המסגרת המשפטית
פעמים רבות יורשים פוטנציאליים מנסים להשפיע על מצווה עתידי להוריש להם נכסים וכספים ביום פטירתם. עם זאת, רק במקרים חריגים במיוחד מנסה יורש "להקדים" את מותו של המוריש על ידי הריגתו. חשוב לדעת כי במקרים אלו היורש הינו פסול מלרשת את המצווה. סעיף 5(א)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 קובע כי מי שניסה לגרום למותו של המוריש, או גרם במתכוון למותו, פסול מלרשת אותו.
דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן בבית המשפט העליון ביולי 2009. מדובר היה בתביעתה של אישה לרשת את בנה הפעוט, לאחר שהיא השליכה אותו מהחלון. בית המשפט העליון דחה את התביעה בקובעו כי המבקשת, בתור מי אשר התכוונה להמית את בנה הפעוט, אינה יכולה לרשת אותו.
המבקשת ניסתה לטעון כי גם בני משפחה אחרים, אשר כן נקבעו כיורשים כשרים לפעוט, חטאו. בדבריה אלו ניסתה להפנות האישה את ה"חצים" לכיוון בני משפחה לרבות בעלה. בפסק הדין נדחו טענות אלו מכל וכל. "על המקרה שלפנינו חולשת הוראת חוק ברורה המעגנת את העיקרון המוסרי הכללי בדבר אין חוטא נשכר בהקשר הספציפי של הרצחת וגם ירשת", קבעו השופטים.
כמו כן, נקבע כי נושא אחריותם של גורמים אחרים למצב אליו המבקשת נקלעה, ואשר לטענתה גרם לה להמית את בנה, נדון בהליך הפלילי. בית המשפט קבע כי אמנם אחריות זו הביאה לכך שהמבקשת הורשעה בהריגה ולא ברצח בכוונה תחילה, אך לא מדובר בפרט אשר יכול לסייע לה מבחינת הירושה. לא ניתן להתעלם מכך שהמבקשת המיתה את הפעוט במתכוון, תוך הבנת הפסול שבמעשה ושליטה חלקית ברצונה, נכתב בפסק הדין.
