חוק הירושה קובע בסע’ 30 (ב) כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת טעות - אם אפשר לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אילמלא הטעות, יתקן בית המשפט לפי זה את דברי הצוואה; אם אי-אפשר לעשות כן - בטלה הוראת הצוואה.
על מי מוטל נטל הראיה?
על המבקש לשנות או לתקן צוואה מכוח עילת הטעות לעמוד בנטל ראיה נכבד. ראשית עליו להוכיח כי ההוראה בצוואה אותה הוא מבקש לבטל נכתבה מחמת הטעות, רצונו לומר עליו להוכיח הן את הטעות והן את הקשר הסיבתי בין הוראת הצוואה לטעותו של המצווה. שלישית, עליו להוסיף ולהוכיח מה היה רצונו של המצווה אלמלא טעותו ובאם לא יוכיח עניין זה הרי שלכל היותר הוראת הצוואה שמקורה בטעות תבוטל אך לא תשונה כרצונו.
מהי טעות לעניין זה?
ראוי לציין כי מהותה והקיפה של ה"טעות" לא הוגדרו על ידי המחוקק, אך דומה כי גם חוסר זה במחשבה תחילה, כך בהצעת החוק משנת תשי"ב נאמר כי המושגים תרמית וטעות אינם מוגדרים בהצעה . הם מאותם המושגים הכללים , הבלתי טכניים, אשר המחוקק יטיב להמנע מלתת להם הגדרה נוקשה ומחושבת מראש.
פרשנותו הפשוטה והמקובלת של המונח "טעות" מכוונת לרוב לתפיסה לא נכונה של מצב עובדתי, ובלשונה של פר’ ג. שלו בספרה על דיני החוזים - "מחשבה או אמונה... שאינה תואמת את המציאות...סתירה ... בין המצב העובדתי למצב לאשורו, היא טעות"
קראו גם:
- ביטול צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת
- ביטול צוואה בעקבות מעורבות אסורה של אשתו של היורש היחיד
- האם יבוטל הסכם המתנה המעביר את רכוש האם לאחד מילדיה בלבד?
- שינוי צוואה הדדית שהינה גם צוואת יורש אחר יורש
בפרשת טלמצ’יו הרחיב כב’ הנשיא ברק את מהותה של הטעות והבהיר כי טעות ע"פ סע’ 30 (ב) לחוק הירושה יכול שתהא טעות בעובדה, בדין או במניע.
לסיכום,
למדים אנו כי הוראת צוואה שיסודה בטעות בהערכת מצב עובדתי ואשר יש להניח כי לו ידע המצווה את המצב לאשורו לא היה מצווה כפי שציווה, תתוקן על ידי בית המשפט באם ימצא כי ניתן לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה אילמלא הטעות, ובאם אין אפשרות לעשות זאת הצוואה בטלה. (ראה כדוגמה - א. ברק, פרשנות במשפט, כרך חמישי- פרשנות הצוואה, עמ’ 358-365)
