אישה הותירה אחריה צוואה אשר במסגרתה הורתה על העברת מלוא ירושתה לילד אחד, תוך נישול שני אחיו. היורש היחידי מיהר לבקש מבית המשפט צו קיום צוואה. לעומתו, האחים טענו כי מדובר בצוואה אשר דינה להתבטל מחמת טעות. סעיף 30(ב) לחוק הירושה קובע כי במידה ונפלה טעות בצוואה, ניתן לתקן את הוראת הצוואה לפי רצונו של המצווה אילולא הטעות.
עם זאת, תיקון כאמור ייעשה רק כאשר המבקש אותו מוכיח שני תנאים מצטברים. ראשית, מוטל על המבקש להוכיח כי אכן מדובר בטעות. שנית, עליו להראות כי ניתן להתחקות בבירור אחר רצונו של המצווה, אילולא הטעות.
במקרה דנן, האחים ה"מנושלים" טענו כי אימם, אשר הייתה מאושפזת במשך שבע שנים עובר לפטירתה בבית אבות, קיבלה מהתובע מצג שווא לכך שהוא נשא לבדו בנטל העלויות של אחזקתה במוסד הרפואי. לטענתם, בניגוד למציאות האובייקטיבית, הבן היורש גרם לאימו לחשוב כי הוא, ורק הוא, נושא בנטל לטפל בה ולממן את אשפוזה בבית האבות. זאת ועוד, לטענתם התובע אף הביא את האם לחשוב כי הם מנסים "לחסוך" ולמנוע ממנה את הטיפול לו היא זוכה במוסד.
בית המשפט קבע כי על מנת לבחון האם יש דברים בגו, יש להבין את ההבחנה בין מחשבות מוטעות של מוריש, אשר גרמו לו להדרת פלוני מצוואתו, לבין מחשבות סובייקטיביות אשר אינן מעידות על נסיבות לביטול הוראות צוואה.
בפסק הדין צוין כי בירור הסוגיה איננו משימה קלה ומדובר במלאכה מורכבת אשר דורשת התחקות אשר רחשי ליבה של האם המנוחה. זאת ועוד, עסקינן בסוגיה אשר תלויה גם בהיבטים נוספים כגון מידת תלותה של האם באנשים אחרים ודיון בשאלה – האם עסקינן בהשפעה בלתי הוגנת.
האח מכפיש את אחיו במכתבים לאם
האחים הציגו בפני בית המשפט שני מכתבים אשר נשלחו על ידי התובע לאמו, בשנים 1993 ו-1997. יצוין כי הצוואה נשוא התובענה הינה צוואה מאוחרת אשר נערכה על ידי האם בשנת 1999, ואשר ביטלה צוואה קודמת שנערכה בשנת 1997. בצוואה החדשה, בניגוד לצוואה הקודמת, הודרו שני הנתבעים לחלוטין. במכתבים אשר הוצגו בפני בית המשפט נראה כאילו התובע מטיח דברים קשים אודות אחיו בפני אימו.
ראשית, בית המשפט ציין כי עצם העובדה שהתובע שלח לאימו מכתבים, בהם הציג עצמו כאדם בעל ערכים נעלים לעומת אחיו אשר מתחמקים מחובותיהם כלפיה, איננה לכשעצמה מעידה על הטעיית האם. "טבעי כי ביחסים שבין הורים ובנים, ישתפו אלה את אלה באינטראקציות שמתרחשות בחייהם ובדברים שהם עוברים, במיוחד כאשר הדבר נוגע לאחד הצדדים", נכתב בפסק הדין.
כמו כן, צוין כי בין האחים היו חיכוכים בכל הקשור לנשיאה בנטל הכלכלי של אימם המנוחה בזמן שהייתה בבית האבות. במשך תקופה מסוימת הדברים התנהלו בהבנה ובהסכמה, אולם יותר מאוחר, סמוך לאמצע שנת 1997, נוצרו אי סדרים בתשלומים והצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלת האשם לאי סדרים אלה. כמו כן, הצדדים היו חלוקים לגבי מי מביניהם ביקר את האם וסעד אותה.
האחים טענו כי דבריו של התובע אינם נכונים ובמשך תקופה ארוכה הוא "טיפטף" לאימם המנוחה מידע שקרי אודותיהם. כמו כן, הנתבעים הוסיפו כי המכתבים אשר הוצגו בפני בית המשפט הם בבחינת "קצה הקרחון" וסביר להניח שישנם מכתבים נוספים אשר לא התגלו.
יתרה מכך, האחים העידו כי הם הקפידו לבקר את האם בבית האבות, ואילו דווקא התובע שהה באותה התקופה בחו"ל ומיעט בביקורים. יתרה מכך, נטען על ידם כי אי הסדרים נוצרו דווקא בתקופות בהן התובע היה אחרי על תשלום בית האבות.
בית המשפט: לא הוכח קשר סיבתי בין דבריו של האם לבין אופי הצוואה
השאלה אשר עלתה בפני בית המשפט, גם אם כל טענותיהם של האחים נכונות, האם בכך ניתן לראות כהתנהגות אשר גרמה לאם לשנות צוואתה. הווה אומר: האם אך בשל התנהגותו של התובע נערכה הצוואה כפי שנערכה, והאם עלה בידי הנתבעים להוכיח קשר סיבתי בלעדי ויחיד בין התנהגות זו לבין תוכן הצוואה.
בית המשפט קבע כי יש לענות על שאלות אלה בשלילה. הנתבעים לא הציגו ולו בדל ראיה לעמדתה של המנוחה בנושא. לא לעניין החובות, לא לעניין הנכסים, ובטח שלא לעניין היחסים בין האחים. זאת ועוד, הנתבעים העידו כי הם ביקרו את האם בבית האבות, אחת לשבועיים. אי לכך, הייתכן כי לאורך ביקורים אלה לא הטיחה בהם האם טענות שונות אשר הועלו על ידי בנה האחר.
