בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בסוגיית חלוקת משק חקלאי בין אח ושש אחיותיו. עסקינן במשק אשר היה בבעלותה של אמם המנוחה של הצדדים, כאשר אף אחד מן הילדים לא הוכרז כ"בן ממשיך". האח התובע טען כי היות וחי הוא במשך שנים בקרבת האם, תוך שהוא סועד אותה בשנותיה האחרונות ומעניק מענה לכל דרישותיה, ציוותה היא בצוואתה את מחצית רכושה לו.
אחיותיו של התובע טענו לעומת זאת כי היות ובית המשפט קבע שהמשק החקלאי איננו חלק מן העיזבון, יש לחלק את הנכס באופן שווה (כך שכל אחד מן הילדים יקבל שביעית משוויו). למעשה, הסוגיה אשר נידונה בבית המשפט הייתה – האם ישנה משמעות לרצונה של המנוחה בבוא השופטים לחלק את המשק כאשר לא מדובר בנכס מן העיזבון.
חשיבות רצון המת כמצווה
בית המשפט לענייני משפחה הגיע לחלוקה ביחס של 25% לעומת 75%. חלוקה זו התקבלה, לפי דבריהם של השופטים - "תוך התחשבות ברצון האם המנוחה כפי שעולה בצוואה, ובשלל הנסיבות במהלך הדיונים".
עם זאת, בפסק דינו של בית המשפט לא נתגלתה כל נסיבה כלשהי אשר היה בה כדי לשנות מרצונה החד משמעי של המנוחה בצוואתה. אי לכך, פנה האח להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ובו דרש כי יזכה, ברוח צוואת אימו, למחצית משווי המשק. בכתב הערעור הלין האח כי בית משפט קמא ציין בעצמו את החשיבות הרבה שיש לתת לרצון המנוחה. כמו כן, הלכה פסוקה היא שהכלל "מצווה לקיים דברי המת" הינו בעל ערך חוקתי.
קראו גם:
- צוואה על פי שיקול דעת של אחר, האמנם?
- תביעה נגד חברת קדישא בגין גביית יתר על חלקת קבר בחיים
- נוכחות יורש מחוץ למשרד עורכי הדין בו נערכה צוואה בעדים
- שכר טרחתו של מנהל עיזבון בגין עיזבון השווה למעלה מ-11 מיליון שקלים
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של האח וקבע כי לא התקיימה הצדקה לשינוי רצונה הברור של המנוחה כפי שעלה מצוואתה. השופטים ציינו כי הצוואה קבעה במפורש שבכל מצב, בין במקרה של חלוקת המשק בעין ובין אם חלוקה מעין זו לא תתאפשר, יקבל האח 50% מהזכויות.
השופטים ראו לנכון להוסיף כי המנוחה אף הסבירה בצוואתה שחלוקת רכוש זו תיעשה בגין עזרתו המרובה של בנה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי בהעדר נסיבה כלשהי בעקבותיה יש מקום לסטות מרצון המנוחה אודות חלוקת זכויותיה במשק, לא היה מקום להורות על חלוקה באופן אחר.
