בקשת הנתבע לסילוק התובענה - בקשה לביטול צו קיום צוואה על הסף. הצדדים הם ארבעה אחים, בניה של המנוחה ג’מילה אבו סיני שנפטרה ביום 11.7.03. המנוחה הותירה אחריה צוואה מיום 28.2.02, אשר נחתמה בפני נוטריון - עו"ד נביל עספור. בגדרי צוואתה הנחילה המנוחה את כלל עזבונה לבנה המבקש, הנתבע בתיק דנן, והדירה מעזבונה את שאר ילדיה. עסקינן איפוא בצוואה בפני רשות, כמשמעותה בסעיף 22 לחוק הירושה.
האם יש לקבל את הבקשה?
משניתן צו ירושה או צו קיום צוואה הרי שחל הכלל בדבר סופיות הדיון ויש לראות את העניין כעניין שהוכרע. יחד עם זאת, בסעיף 72(א) לחוק הירושה הותיר המחוקק פתח לתיקונו או ביטולו של הצו בהתקיים התנאים הקבועים שם. סעיף 72(א) לחוק מורה: 72(א).
תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום "בית המשפט שנתן צו ירושה או צו קיום רשאי, לפי בקשת מעונין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו; אולם רשאי בית המשפט שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפניו לפני שנתן את הצו ולא הביאה לפניו בהזדמנות הסבירה הראשונה".
קרא עוד...
כעולה מלשון הסעיף, הרי שעל מנת להיכנס בשעריו, על הבקשה לקיים אחר שני תנאים מקדימים ומצטברים. התנאי הראשון - קיומה של עובדה שלא הובאה בפני בית המשפט או הרשם טרם מתן הצו, ואילו התנאי השנ י- כי אילו הייתה מובאת אותה עובדה מלכתחילה בפני בית המשפט,
היה בה כדי להביא למתן צו ירושה או קיום שונה מזה שניתן.אולם בכך לא די. אף בהתקיים שני התנאים , הרי שהסמכות לתיקון או ביטול הצו, הנה כאמור סמכות שבשיקול דעת, ובית המשפט ייטה לדחות הבקשה, אם העובדה או הטענה שבבסיס הבקשה מקיימת אחת משתי אלו:
-
ניתן היה להביאה בפני בית המשפט לפני מתן הצו, ולא הובאה.
-
ניתן היה להביאה בפני בית המשפט לאחר מכן, אך המבקש לא עשה כן בהזדמנות הראשונה.
התשובה לשאלה מתי יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. אולם כעקרון ניתן לומר כי על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, למהותה, טיבה ומשקלה הלכאורי של העובדה או הטענה החדשה. שיקולים נוספים: מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט.
מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות של הסבר זה. האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעיזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו. ודוק, השיהוי אינו נמדד ממועד פטירת המוריש אלא מהמועד שנתגלתה למבקש ביטול הצו או תיקונו, העובדה החדשה.
המנוחה נפטרה ביום 11.7.03, הבקשה למתן צו קיום צוואה הוגשה ביום 9.2.04, צו הקיום ניתן ביום 24.5.04 ואילו הבקשה לביטולו הוגשה ביום 29.12.04, היינו בחלוף ששה וחצי חודשים.טענתם העיקרית של המשיבים כנגד הצוואה סבה סביב ציר אחד:
מהי הבנת טיב הצוואה?
המנוחה לא הייתה מסוגלת להבין טיבה ומשמעותה של הצוואה וכי טענה זו לא הועלתה בפני הרשם לענייני ירושה טרם מתן הצו, וכי אילו הייתה מובאת מלכתחילה בפניו, היה בה כדי לגרום, ככל שהיא היתה מתקבלת, למתן צו שונה מזה שניתן.
בכך, התקיימו שני התנאים המקדמיים שמציב סעיף 72 לחוק הירושה. אכן, אילו היתה טענה זו מועלית בפני הרשם הרי שבמצוות סעיף 72 לחוק ותקנה 27 לתקנות הירושה הרשם היה מעביר בקשת צו הקיום לבית משפט שהיה דן בה ובטענות המשיבים כבהתנגדות רגילה לצו ירושה או קיום.
קראו עוד בתחום:
הפסיקה קבעה כי אין לייחס "ידיעה קונסטרוקטיבית" בדבר הגשת הבקשה לצו ירושה או קיום צוואה מכוח הפרסום. מאידך, מקובלת עלי ביהמ"ש וסבירה יותר גרסת המבקש לפיה המשיבים ידעו על הצוואה ועל צו הקיום כבר בחודש מאי או יוני לשנת 2004.
על רקע דברים אלה, יש לקבוע כי המשיבים הגישו בקשת הביטול בהזדמנות הסבירה הראשונה לאחר שנודע להם על צו הקיום. אמנם, זו הוגשה בחלוף 7 חודשים ממתן הצו, וכ- 6 חודשים לפחות מאז שנודע למשיבים עליו, אולם לטעמי, ובנסיבות מקרה דנן, מדובר בפרק זמן סביר הדרוש לשם התארגנות כל המשיבים, איסוף חומר רלוונטי בעניין, פנייה לקבלת ייעוץ משפטי, והכנת והגשת בקשת הביטול.
הדברים אמורים במיוחד נוכח טיבה ומשקלה הלכאורי של טענתם כנגד תוקפה של הצוואה, ומשעסקינן בסמכות שבשיקול דעת בית המשפט להיזקק לטענות אלו בהתאם להוראות סעיף 72 לחוק. במקרה זה הרי שבאיזון הנכון בין זכויות המשיבים ליומם בבית המשפט, לבין הכלל בדבר סופיות הדיון והסתמכות המבקש על הצו , כף המאזניים נוטה בבירור לטובת קיום זכויות המשיבים.
עטיו של האיחור בהגשת הבקשה לביטול, לא נוצר כל קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, היינו האם המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה, והלכה למעשה, הגשת הבקשה לביטול בנסיבות דנן ובמועד בו הוגשה לא גרמה למבקש לשנות את מצבו לרעה.
אמנם, המבקש הספיק להרשם כבעלים של נכסי המקרקעין שנתקבלו בירושה בהתאם לצוואה ,אולם עובדה זו אינה רלוונטית כלל לצורך תיקונו או ביטולו של צו הקיום על פי סעיף 72 (א) לחוק.
כמו כן, שורת הצדק מחייבת במקרה דנן, עריכת בירור יסודי ומקיף של כלל הנסיבות הקשורות בעריכת הצוואה, שכן למשיבים טרם היה, הלכה למעשה, יומם בבית המשפט וטרם ניתנה להם שעת כושר להביא את כל ראיותיהם ולהשמיע את כל טענותיהם בפני בית המשפט בעניין זה; הדברים נכונים ביתר שאת, היות ועסקינן בסוגיית סילוק על הסף, בה בית המשפט נוקט משנה זהירות טרם שהוא מחליט להורות על דחיית התובענה על הסף, ומעדיף פתרון עניני של המחלוקת לגופה, על פני יתרון דיוני פורמליסטי.
יתר על כן, עיקרון העל המנחה בעניין קיום צוואה הוא כיבוד רצונו של המת. עיקרון זה המחייב קיום צוואה שנערכה ע"י המת כשהוא ידע להבחין בטיבה, מחייב במקרה ההפוך שלא לקיים צוואה שנערכה מבלי שהמצווה ידע להבחין בטיבה.
ועל לכל יש לזכור כי נוכח הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , זכותו של מנוח לעשות בנכסיו לאחר פטירתו הפכה לזכות קניין חוקתית מכוח סעיף 3 לחוק היסוד.
לסיכום,
נוכח טיבן ומשקלן הלכאורי של טענות המשיבים, ומאחר והנזק שנגרם למבקש הינו בר פיצוי , יש להעדיף בירור טענות המשיבים לגופן ובירור כשרותה של המנוחה לערוך את הצוואה. אי לכך, יש לדחות את הבקשה.
