כתב אישום בעקבות זיוף כתובה במטרה לזכות בירושה

בית משפט השלום בתל אביב הרשיע אישה אשר הגישה בקשה לצו ירושה תוך שהיא מציגה כתובה מזויפת. על פי כתב האישום, האישה זייפה את כתובתה במטרה לזכות בנכסיו של המנוח, אותו הכירה בשנותיו האחרונות.

הנאשמת העידה בבית המשפט כי הקִרבה בינה לבין המנוח הושפעה והתהדקה בין היתר מיחסיו המעורערים עם אחיו ובני משפחתו. לדבריה, לאחר מריבה עם אחד האחים, החליט המנוח לעזוב את הבית, לדאבון ליבו של אביו הקשיש.

המדינה מביאה גרפולוג לעדות

הנאשמת טענה כי באותו יום הזמין אותה המנוח לפגישה בקניון פתח תקווה. על פי כתב ההגנה, בקניון בפתח תקווה, בנוכחות מספר אנשים שלא הכירה (ולהפתעתה הגמורה), אירגן המנוח טקס קידושין. הנאשמת טענה כי במהלך הטקס הוחלפו בין השניים טבעות, חתמו הם על הכתובה וכך גם 30 מוזמנים שנכחו בטקס.

המדינה הביאה לעדות שלושה עדים שונים, גרפולוג, קצין משטרה אשר חקר את הנאשמת ואחד מאחיו של המנוח. הגרפולוג טען בעדותו כי ניכר שישנם פגמים בכתובה אשר פוגעים באמינותה.

לדוגמא, הבדלים רבים בין חתימת המנוח בכתובה לבין חתימתו במציאות, דמיון בסגנון הכתב בין חתימות העדים השונים (דהיינו, ייתכן כי אדם אחד או מספר אנשים חתמו כמה פעמים באופנים שונים) וכדומה.

      קראו:

• נוכחות יורש מחוץ למשרד עורכי הדין בו נערכה צוואה בעדים
• הנכס יימכר ליורש ולא לאדם זר במסגרת התמחרות בשוק החופשי
• מכתב התאבדות ישמש בתור צוואה, האמנם?
• עדיפות למכירת דירה בסכום גבוה על ידי מנהל עיזבון

כמו כן, סתירות בחקירתה של הנאשמת במשטרה לגבי אופן עריכת הטקס ומקוריות הכתובה גרמו אף הן לחוסר מהימנות בגרסתה. בנוסף, אחיו של התובע העיד כי לא ייתכן שהמנוח, שהיה אדם דתי ושימש כגבאי בבית הכנסת, יחתום על כתובה בה שם השם נכתב עם שגיאת כתיב. כמו כן, במסגרת ה"מוזמנים" לטקס הנישואין הפרטי ניתן היה למצוא מספר נשים. האח הוסיף כי המנוח היה אדם דתי שידע כי נשים הינן פסולות לעדות ועל כן אין באפשרותן לחתום על הכתובה.

העבירות המיוחסות לנאשמת בגין הזיוף

הוראות סעיפים 415, 420 ו-244 לחוק העונשין קובעות בברור כי אדם אשר משנה חתימה של אחר, מוסיף עליה או מזייף אותה – פועל במרמה. כמו כן, אדם המגיש מסמך בידיעה שהוא נושא חתימה מזויפת, כראיה בהליך שיפוטי, משתמש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר תוך שיבוש הליכי משפט.

בהקשר לעבירת בידוי ראיה – סעיף 238 לחוק העונשין קובע כי הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה – דינו מאסר חמש שנים. מכל האמור לעיל, בית המשפט קבע כי יש לקבל את עמדת המאשימה ולהרשיע את האישה בעבירות המיוחסות לה.