ת"ע 1150/09| ת"א 1151/09
חוק הירושה קובע בסעיף 8 כי הסכם הנוגע לירושת אדם ו/או ויתור על זכות ירושה, אשר נעשה במהלך חייו של המוריש, דינו להתבטל. הרציונאל אשר עומד מאחורי סעיף זה נובע מרצונו של המחוקק למנוע מצב בו "המוריש יקשור עצמו בדבר ירושות על ידי הסכם או סידור". דהיינו, יש להכיר בזכותו של המוריש "לצוות באופן שהוא יוכל לחזור בו מצוואתו ורצונו עד יום מותו".
קראו עוד בתחום:
ההלכה הפסוקה התייחסה לסעיף זה בתור סעיף אשר יש לפרשו על דרך הצמצום. לדוגמא, נקבע כי הסעיף אוסר על עסקאות בירושה אך איננו נוגע לעסקאות עיזבון. סעיף זה איננו אוסר על הסכמים הנוגעים לעיזבונו של אדם שעודנו חי, ובוודאי שהוא אינו אוסר הסכמים הקשורים בנכס מסוים מנכסי העיזבון. האיסור חל אפוא רק על סידורים והסכמים אשר מתיימרים להעביר יורש מירושתו. לדוגמא על ידי שלילה או הענקה של זכות ירושה.
סוגיה זו נדונה במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. מדובר במחלוקת בין בת זוגו הידועה בציבור של מנוח, לבין ילדיו מנישואיו הראשונים וגרושתו. בת הזוג טענה כי היא זכאית לזכויות הירושה שלה בעיזבון המנוח, ואילו הילדים והגרושה טענו כי האחרונה וויתרה על זכות הירושה שלה במסגרת ההסכם שנערך בינה לבין המנוח.
חתמו על הסכם בלחץ הגרושה
המנוח ובת זוגו חיו ביחד כשש שנים עד לפטירתו. מדובר בגבר ואישה אשר הכירו זה את זה משחר נעוריהם אבל נישאו במהלך החיים לבני זוג שונים. לאחר שבת הזוג התאלמנה, ולאחר גירושיו של המנוח, החלו השניים לחדש את הקשר. נרקמה ביניהם מערכת יחסים זוגית והם אף נישאו בנישואין אזרחיים בקפריסין. יודגש כי לא הייתה כל הוכחה לנישואים אלו באופן רשמי אך המהלך אכן בוצע. כמו כן, בין בני הזוג נערך הסכם ממון וחיים משותפים אשר קבע שני עקרונות:
- ילדי בני הזוג מנישואיהם הקודמים יהיו יורשי כל אחד מהם.
- הם מוותרים באופן הדדי על זכויות הירושה – האחת כלפי השני והאחד כלפי השנייה.
ההסכם המדובר נחתם על ידי בני הזוג רק לאחר לחץ מצד גרושתו של המנוח, וזאת בעקבות גילוי חייו המשותפים עם בת זוגו. כמו כן, ההסכם אף הוחזק בידי הגרושה לאחר שנחתם (ולא בידי בני הזוג). לאחר פטירתו של המנוח, בת הזוג הגישה תביעה למתן צו ירושה. הנתבעים, ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים ואמם, שלפו את ההסכם המדובר מהמגירה והתנגדו למתן הצו. לטענתם, ההסכם שלל את זכות הירושה של בת הזוג באופן מפורש. בית המשפט קבע כי יש לדחות טענות הנתבעים, וזאת על בסיס סעיף 8 לחוק הירושה.
