עם השנים, גוף האדם נחלש ואנשים רבים הופכים לסיעודיים ולוקים במחלות שונות. בתקופה לא פשוטה זו, זקוקים המבוגרים לתמיכה נפשית ופיסית, בעיקר מבני משפחתם. "אל תשליכני לעת זקנה", כותב דוד המלך בספר תהילין, ונראה כי המילים תקפות גם היום. עם זאת, לא אחת יש כאלה המנצלים את מצבו הרגשי והפיסי הקשה של בן המשפחה, וזאת על מנת להשפיע עליו בצורה לא הוגנת ולזכות בירושתו.
סכסוכי ירושה הופכים לא אחת להיות מרכיב קטלני באחידותן של משפחות. הדברים אינם פוסחים על עניים ועשירים כאחד. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין אשר ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה.
קראו עוד בתחום:
- ניצול יחסי עורך דין לקוח להשפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה
- מבחנים להשפעה בלתי הוגנת - צוואה לטובת מטפל סיעודי
- קיום צוואה למרות תלות ודחיית טענת השפעה בלתי הוגנת
אדם אשר הלך לבית עולמו הותיר אחריו שתי צוואות. הצוואות נערכו במרחק לא רב מבחינת זמנים, אך היו שונות זו מזו באופן מהותי. בצוואה הראשונה הוריש המנוח את רכושו לכל ילדיו באופן שווה, ובצוואה השנייה נישל שניים מתוך שלושת ילדיו ממרבית הנכסים. האם מדובר בצוואה מאוחרת שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת, או שמא עסקינן בצוואה אותנטית הנאמנה לרצון המצווה?
כיצד בוחן בית המשפט את ה"השפעה הבלתי הוגנת"?
בית המשפט נדרש ללכת במספר שבילים. ראשית נקבע כי המנוח היה צלול בעת שערך את הצוואה השנייה והוא ידע להבחין בטיבה. בפני בית המשפט העידו מספר עדים מטעם המשיבה וביניהם נוטריון ופקידת בנק אשר סייעו למנוח לערוך עסקאות שונות וייפויי כוח בנכסיו (שמונה חודשים לאחר עריכת הצוואה המאוחרת). כמו כן, הגיעו לעדות גם המטפל הזר של המנוח ושכן אשר היה מדבר איתו על ענייני דיומא.
כל העדים כולם העידו כי המנוח היה צלול בדעתו ומגבלתו הפיסית לא הפריע לו להתנהל מבחינה כספית ואינטלקטואלית. יתרה מכך, משקל רב ייחס בית המשפט לעדויותיהם של הנוטריון ופקידת הבנק, וזאת משום שעסקינן בעדים אובייקטיבים.
בתו של המנוח הוסיפה כי המנוח היה צלול ואף ניהל את עסקיו באותה תקופה. לדוגמא, בבעלותו של המנוח הייתה חנות אשר הושכרה על ידו לצד שלישי. המנוח ניהל את חוזה השכירות ללא סיוע, ואף חתם מול השוכרים בעצמו. כל הדברים הללו נעשו בתקופה שלאחר עריכת הצוואה המאוחרת. הבת, אשר התגוררה עם המנוח וסעדה אותו, העידה בכנותה אף כי היא נאלצה לקחת מדי פעם כספים מהמנוח, אך הוא "עשה לה את המוות על כל שקל". מכך ניתן היה להסיק כי המנוח היה קנאי לכספו וידע לנהל את ענייניו.
האם השפעה בלתי הוגנת?
כאמור, "השפעה בלתי הוגנת" על מצווה יכולה בהחלט להוות עילה לביטול צוואתו. מושג זה זכה בפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן, לבחינה מעמיקה. השופטת שטרסברג-כהן כתבה בפסק דינה כי יש להבחין בין ההשפעה על מצווה כשאלה עובדתית, אם הייתה כזו אם לאו, לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה נורמטיבית וערכית (כאשר על בית המשפט מוטל לקבוע אותה על פי מושגים של מוסר חברתי ומוסר אישי). לאמור, לא כל השפעה היא השפעה בלתי הוגנת.
לדוגמא, ברור כי כאשר אחד הילדים מסייע יותר בסעידתו של אביו, האחרון יהיה קרוב אליו יותר ויבחר לתגמלו בהתאם. עם זאת, סיוע להורה אינו השפעה בלתי הוגנת. הלכה פסוקה היא כי "השפעה בלתי הוגנת הינה השפעה בלתי שגרתית אשר מקפלת בתוכה "מרכיב של אי הגינות על פי המושגים החברתיים המוסריים שלנו".
מן הכלל אל הפרט
בית המשפט קבע כי דין התנגדות הילדים האחרים להידחות. לדוגמא, האחים טענו כי אחותה מנעה מהם לראות את אביהם. עם זאת, לא היה בידי המתנגדים הסבר אמיתי מדוע לא פנו לרשויות הרווחה בעניין כאשר הם אינם יכולים להיפגש עם אביהם.
אמנם הוכח כי לפני פטירתו של המנוח חלה הרעה משמעותית ביחסים שבינו לבין שני ילדיו המתנגדים כעת לצוואה. עם זאת, לא הוכח כי הבת המשיבה הינה הסיבה הישירה לכך. למעשה, המנוח לא היה מנותק מהסביבה וניתן היה להיפגש עימו.
המתנגדים לא השכילו להציג סיבה אמיתית להיעדר הפגישות וניכר כי הפגישות הללו לא נמנעו מהם בגלל אחותם. גם מבחינת התלות והעצמאות של המנוח הוכח כי האחרון שלט בכספיו וברכושו בכל חייו ועד לפטירתו. בסופו של היום, בית המשפט דחה את ההתנגדות וקבע כי דין הצוואה להתקיים.
