צוואה היא הפעולה המשפטית האחרונה אשר מבצע המנוח ברכושו ובנכסיו והיא מוגנת מתוקף הלכת "רצונו של אדם כבודו". בבואו של בית המשפט לבחון את כשרותה של הצוואה, יכבד השופט את רצונו של המת, ינסה הוא להתחקות אחריו ויביט בצוואה מבעד למשקפיים חשדניות במידה ונטענת על ידי אחד הצדדים טענה כאילו נעשתה הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת.
סעיף 30 לחוק הירושה קובע במפורש כי קיימים שלושה מקרים בהן ניתן לדרוש ביטולה של צוואה והם מחמת טעות, מחמת השפעה בלתי הוגנת או מחמת זיוף. השפעה בלתי הוגנת הינה צוואה אשר נעשתה מחמת "אונס, איום, תחבולה או תרמית".
במהלך דיון משפטי בנוגע להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, יבדוק בית המשפט מה הייתה ההשפעה על המצווה באופן מדויק, שכן לא כל השפעה הינה בלתי הוגנת. טענותיהם של הצדדים יבחנו מתוך מבחני מוסר אישיים ואו חברתיים אגב התחקות אחר רצונו של המנוח.
מה ההגדרה של השפעה בלתי הוגנת?
כל השפעה שאיננה שגרתית אשר יש חשד כי נעשתה מחמת מניעים שאינם הגונים ואו מוסריים על פי אמות המידה החברתיות בסביבתו של המנוח, עלולה להיות השפעה בלתי הוגנת על המצווה. הוכחתה של טענה מסוג זה בבית המשפט איננה דבר קל כלל ועיקר, שכן נטל ההוכחה מונח על כתפיו של הטוען אותה. מדובר בסוגיה אשר נבדקת בכל מקרה באופן אמביוולנטי כאשר בית המשפט יבדוק לרוב בציציות בעלי הדין וינסה להתחקות על הקשר שלהם עם המנוח, לא רק בימיו האחרונים.
מן הפסיקה ידוע כי קשה היא הוכחת השפעה בלתי הוגנת על ידי הצגת ראיות פוזיטיביות בבית המשפט. ראיות אלו אינן ניתנות לחקירה שכן הן מבוססות על מעשים שלא נעשו בגלוי וברור לפנים משורת הדין כי העובר עבירות מסוג זה, יטשטש את עקבותיו.
כיצד ניתן להוכיח "השפעה בלתי הוגנת"?
במידה והמנוח היה בטרם פטירתו תלוי באופן אבסולוטי, מקיף ויסודי באדם אחר (לדוגמא, מטפלת פיליפינית, אחד הילדים שהקפיד להגיע לביתה של הקשישה בערוב ימיה ולסדר אותו וכו’), נשללת לעיתים מן המנוח גמירות הדעת והחשיבה העצמאית אשר מהווה למעשה את רצונו החופשי האמיתי. לעיתים ניתן להוכיח כי השפעתו של אחד הייתה כה גדולה על המנוח עד כי ניתן לקבוע שהייתה היא "בלתי הוגנת".
- המטפלת שניצלה את הקשישה, לא תקבל ירושתה
- בקשת התנגדות לקיום צוואה בטענה להשפעה בלתי הוגנת
- הצוואה נכתבה בשפה שאינה שפת המנוחה, האם השפעה אסורה?
צוואות אשר בהן נקבע כי יורש אחד (לדוגמא – אח אחד מתוך משפחה של שבעה ילדים) זכאי לכל הירושה במלואה, או למרביתה המוחלט, מעלות חשד של השפעה בלתי הוגנת על הנפטר. ידוע כי כל עשיית פעולה שהיא בעליל לטובתו של היורש העתידי, הינה השפעה בלתי הוגנת, כל אימת שלא נטעןהוכח אחרת בבית המשפט.
קיימים ארבעה תנאים מצטברים לקיום השפעה בלתי הוגנת:
- הנפטר היה נתון תחת השפעה.
- היורש הדורש לקיום הצוואה היה בעל השפעה על המנוח (לדוגמא, גר לידו וביקר בביתו פעמים תכופות בשנתו האחרונה).
- לצוואה חזות כצוואה אשר נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת (מנוסחת באופן חד צדדי, מאפיינת את רצונותיו של היורש היחיד ולא המת, וכו’).
היורש הדורש לקיום הצוואה היה בעל יכולת השפעה בלתי הוגנת על המצווה. הדרכים להטיל השפעה בלתי הוגנת על רצונו של המת בערוב ימיו הינן רבות וידועות מן הפסיקה. ניצול מצבו הבריאותי של החולה, שימוש במניפולציות רגשיות על מצבו הנפשי, ניצול התלות אשר הייתה קיימת בין היורש לבין המצווה, ניתוק קשריו של הקשיש עם הזולת (לאו דווקא יורשים עתידיים, לדוגמא – מה היו קשריו עם שכניו או חבריו והאם ישנו חשד שקשרים אלו נותקו בעידוד היורש) וכו’.
מן הפסיקה ידועים ארבעה מבחנים אשר מסייעים לבית המשפט לקבוע האם הייתה על המנוח השפעה בלתי הוגנת בבואו לנסח צוואתו:
- תלות ועצמאות - האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה המצווה עצמאי הן מבחינה פיזית והן מבחינה שכלית הכרתית. יש לבחון שאלה זו לאורך תקופה נתונה, אך לא פחות חשוב לברר מה היה מצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה. תלות פיזית אינה עדות מספקת לתלות בזולת, שכן יתכן שעצמאותו השכלית תחפה על התלות הפיזית.
- תלות וסיוע - מקום בו התברר שהמצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת, יש לבחון את טיב הסיוע שניתן לו, את היקפו ואת מידת התלות של המצווה באותו סיוע וממילא במי שהעניק לו אותו. חשיבות מיוחדת נודעה בהקשר זה לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שהמצווה הסתייע גם באחרים.
- קשרי המצווה עם אחרים - ככל שיתברר שבתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה.
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה - ככל שמעורבות הנהנה בעריכת הצוואה גבוהה יותר, כך קיים יותר סיכוי לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה. יצוין כי מדובר בנטילת חלק בעריכת הצוואה, גם כזה שאיננו מביא בפני עצמו לפסילת הצוואה על פי סעיף 35 לחוק.
כמו כן, מן הפסיקה ידוע כי השפעה בלתי הוגנת הינה מקרה אמביוולנטי הנבדק לגופו של עניין. במקרים רבים קובעים שופטים מבחנים מדוייקים וספציפיים על מנת להתחקות אחר האמת, שהיא רצונו של המת, במקרה שלפניהם.
