תע (חי') 9019-10-08 עזבון המנוח י.א. ז"ל נ' י.ה
סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי צוואה אשר נעשתה כאשר המצווה לא היה מסוגל להבחין בטיבה - דינה להתבטל. בית המשפט העליון עסק פעמים רבות בפרשנות הסעיף הנ"ל. לדוגמא, בע"א 1212/91 נקבע כי הוראה זו חלה על כל אדם אשר לא ידע להבחין בטיב צוואתו, וזאת מכל סיבה שהיא. הלכה פסוקה היא כי מדובר במצב נפשי, גופני ומנטאלי בעת ערכית הצוואה. על מנת להוכיח טענות כגון דא, יש להסתמך על מסמכים רפואיים ו/או עדות רפואית רלבנטית.
קראו עוד בתחום:
- התנגדות לצוואה בעדים וחלוקת ירושה על פי דין
- האם אשפוזים בבית חולים השפיעו על הבנת טיב צוואה?
- התנגדות לצוואה בגין אי הבנת טיבה
עם זאת, חשוב להדגיש כי בית המשפט לענייני משפחה, בבואו לדון בענייני אי הבחנה בטיב צוואה, רשאי להיעזר גם בחומר ראיות אחר (המתייחס למועד עריכתה של הצוואה) ואף לבכרו על פני חוות הדעת הרפואית. נקודת הזמן המשמעותית מבחינת הליכים אלה הינה מועד עריכת הצוואה, והראיות צריכות להתייחס למועד זה בלבד. לדוגמא, צוואה לא תהיה כשרה במידה והיא נערכה בנקודת זמן בה המצווה לא היה מסוגל להבחין בטיבה, וזאת למרות שלפני כן ו/או אחרי כן הוא היה בעל יכולת להבחין בטיב מסמך זה.
דהיינו, שינויים במצבו של המצווה אינם מעידים בהכרח על מצבו המנטאלי-פיסי-נפשי בעת עריכת הצוואה. במה דברים אמורים. טול מקרה בו אדם הינו צלול לחלוטין ומודע היטב למעשיו. בשל זקנתו, הוא עובר ניתוח מסובך ובזמן אשפוזו, כאשר הוא נתון תחת השפעת תרופות, הוא עורך צוואה. צוואה זו יכולה לא להיות תקפה, וזאת למרות שלאחר מכן המצווה שב לאיתנו.
שאלות מנחות
במקרים בהם אדם טוען כי יש לבטל צוואה מסוימת, מחמת אי עמידתה בתנאי החוק, נטל ההוכחה רובץ על הטוען לפגם. משמע, עליו להוכיח את טענותיו כי המצווה לא היה מודע לטיבה של הצוואה לכשערך אותה. חשוב להדגיש כי אין די בהעלאת ספקות ועל הטוען לפגם רובץ נטל הוכחה לא פשוט כלל. עם זאת, המבחן לעניין זה הינו מבחן גמיש. על פי רוב, בית המשפט לענייני משפחה מתייחס במקרים אלה למספר שאלות מנחות. לדוגמא:
- האם המצווה היה מודע לכך שהוא עורך מסמך שהינו צוואה?
- האם המצווה ידע על היקף רכושו ו/או זכות יורשיו?
היות וביטול צוואת אדם מחמת "אי הבנת טיב המסמך" עלול להיות צעד דרסטי במיוחד, בתי המשפט אינם נוקטים בו במשורה. ברור אפוא כי לא כל ירידה בכושר הקוגניטיבי מעידה בהכרח על אי יכולת לערוך צוואה. השופטת ברגר התייחסה לכך בפסק דין שניתן על ידה בתמש (חי') 16670/05 פלוני נ' א'. "חזקה על אדם שהוא כשיר לבצע פעולות משפטיות לרבות עריכת צוואה. הוכחה כי כשרות זו נשללה מאדם דורשת סתירה של החזקה הנ"ל ועל הטוען - נטל הראיה".
דוגמא לפסק דין
הבחנה בטיב הצוואה הינו העניין שלפנינו. מדובר בהתנגדות לצוואה אשר הוגשה על ידי אישה, בתו של אדם אשר הלך לבית עולמו. המשיב כנגדה היה בנו של אשתו השנייה של המנוח. התובעת, אשר הייתה בתו הביולוגית של המצווה, טענה כי צוואת אביה נערכה כאשר האחרון לא היה מסוגל להבחין בטיבה. מנגד, הבן מהנישואים השניים הדגיש כי הוכח מעל לכל ספק, על בסיס חוות דעת רפואית שניתנה על ידי מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שהמנוח היה יכול לצוות את הצוואה כפי שזו נערכה. ואכן המומחה הרפואי תמך בדבריו של המשיב והכיר בכשרותו המשפטית של המנוח.
הבת הביולוגית חקרה ארוכות את המומחה. עם זאת, בית המשפט קבע כי למרות החקירה הממושכת, הבת הביולוגית לא השכילה "לסדוק" את גרסת המומחה שהתיישבה עם גרסת המשיב. יתרה מכך, כפי שצוין לעיל, בית המשפט יכול להיעזר במקרים אלה בראיות נוספות. במקרה דנן, ניתן משקל גם לעדותו של עורך הדין אשר ערך את הצוואה מול המנוח. עורך הצוואה ציין כי המנוח היה "בסדר גמור" ולא היה אדם "תשוש נפש" כלל וכלל.
