שנה וחצי לפני פטירתה של מנוחה, מונתה אחת מבנותיה לאפוטרופא לגופה ורכושה. המנוחה החזיקה בסניף בנק כספי קופת גמל בסך כ-330,000 שקלים. בשנת 1987, למעלה מ-15 לפני פטירתה, חתמה המנוחה את הצהרת קביעת נהנים לכספי קופת הגמל.
במסגרת קביעה זו, ציוותה המנוחה כי הנהנית היחידה מהכספים תהיה בת אחרת (לא הבת אשר מונתה כאפוטרופא עבורה בערוב ימיה). מספר חודשים לאחר מינויה, העבירה האפוטרופא את כספי קופת הגמל לחשבון העובר ושב של המנוחה.
העברה זו נעשתה לטענתה של האפוטרופא בשל עצת פקידי הבנק. חרף העובדה שכספי קופת גמל אינם מהווים חלק מהעיזבון, וזאת על פי סעיף 147 לחוק הירושה, בית המשפט נדרש לבחון האם מדובר בניגוד עניינים. יודגש כי אין עוררין שתוצאות העברת כספי קופת הגמל לחשבון בבנק לאומי, הפכו את האפוטרופא לזוכה פוטנציאלית כיורשת בכספים אלה.
קראו גם:
- אימוץ פתוח, אימוץ סגור - האמא צריכה בעצמה אפוטרופוס
- כיצד מגישים בקשה למינוי אפוטרופוס?
- ההורים מתנגדים, האם הסבא והסבתא יזכו להסדר ראייה עם נכדתם?
- בקשה לביטול מינוי של אפוטרופוס לבדיקת השפעה בלתי הוגנת - נדחתה
- האם בית המשפט יכול לבטל בקשה של אשה לא לטפל בבעלה הצמח?
סעיף 48 לחוק הכשרות מטיל על האפוטרופוס חובה כללית ורחבה ביותר. על פי סעיף זה, האפוטרופוס איננו מוסמך לייצג, ללא אישור בית המשפט, את החסוי בפעולות אשר יש בהן ניגוד עניינים בין החסוי לבין האפוטרופוס, בן זוגו של האפוטרופוס או קרוביו.
בשורה של פסקי דין, בית המשפט קבע כי הפעולות המשפטיות המנויות בסעיף 48 אינן רשימה סגורה וממצה. לאמור, תחולתו של האיסור החל על אפוטרופוס להימצא בניגוד עניינים משתרע על כל מקרה בו מתעורר חשש לניגוד עניינים. ניתן, על דרך ההיקש, לפנות גם לסעיף 13 לחוק הנאמנות (שכן אפוטרופוס הוא נאמן לכספו ורכושו של החסוי). על פי חוק הנאמנות, נאמן איננו רשאי לרכוש לעצמו או להפיק טובת הנאה, מכספי הנאמנות או מפעולותיה.
בין אפוטרופוס לבין החסוי נוצרת מערכת היחסים של צדדים שאינם שווים בכוחם. צד אחד מופקד על השני והאחר נותן בו אמון תוך שהוא שם בו את מבטחו. לפיכך, פעולת האפוטרופא בהעברת הכספים לעיזבון וחלוקתם ליורשי המנוחה הינה פעולה הכוללת קבלת טובת הנאה לאפוטרופסית באותם כספים (שעובר למעשיה לא היו חלק מהעיזבון). בית המשפט קבע כי פעולה זו יוצרת ניגוד עניינים ברור בין האפוטרופא לחסויה.
מדובר בניגוד עיניינים
העיקרון של ניגוד עניינים אוסר על מי שחב בחובת אמון להימצא במצב שיש בו ולו חשש לניגוד עניינים. מדובר אפוא בשוליים רחבים אשר עיקרון ניגוד העניינים מבקש להקיף. בתי המשפט נוטים לבחון עניינים אלו תוך גישה מחמירה, בין אם האפוטרופוס יצר את המצב בתום לב או לאו. העיקרון האוניברסאלי האוסר על ניגוד עניינים נובע מהערכה מפוכחת באשר לטבע האדם: אדם קרוב אצל עצמו.
במקרה דנן, האפוטרופא טענה כי לא היה בפעולותיה ניגוד אינטרסים שכן מטרת הפעולה הייתה לטובת השקעה וכדי שלא לסכן את כספי החסויה. עם זאת, האפוטרופא לא השכילה להוכיח את טענותיה אלו בבית המשפט. לא הוכחה השקעה אשר נועדה לדאוג לצורכי המנוחה, והאפוטרופא זכתה מתוצאת העברת הכספים שלא כדין.
בהמשך הרחיבה התובעת טיעוניה איך בכל סיטואציה שבה ימונה בן משפחה כאפוטרופא עשוי הוא להיות נתון בכל מעשיו לטענה לניגוד עניינים. בית המשפט קבע כי גם אם ניתן להבין טענה זו, הרי שבכל עניין שיהיה בו חשש לניגוד עניינים קובע החוק בסעיף 48 לחוק הכשרות כי על האפוטרופוס לפנות לבית המשפט טרם פעל. כאן לא פעלה האפוטרופא בדרך זו.
