הצדדים שבתביעה לפנינו הינם אחיינו של המנוח ובעל הבניין בו השכיר דודו של הנתבע מתפרה בשכירות מוגנת. השאלה שבמחלוקת בתביעה זו היא - האם האחיין זכאי לרשת את זכויותיו של דודו בחנות?
הנתבע, אחיינו של המנוח, טוען כי החל משנת 2004 ועד לפטירת הדוד, היו עובדים השניים בחנות בצוותא, ולאחר פטירתו המשיך הוא והפעיל את העסק. כל זאת עד שפנה התובע, בעל הבית, לבית המשפט. לפיכך טוען הנתבע כי הוא זכאי להפוך לדייר מוגן בעסק בהתאם לסעיף 23 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב-1972. בעל החנות טוען כי הנתבע לא עבד בחנות עובר לפטירתו של המנוח, ואינו עומד בתנאים הנוספים הקבועים בחוק להעברת זכות הדיירות.
האם הנתבע הוא יורש על פי דין?
סעיף 23 (ב) לחוק הגנת הדייר קובע כי באין בן זוג לדייר של בית עסק שנפטר, "יהיו ילדי הדייר לדיירים, ובאין ילדים - אותם היורשים על פי דין שעבדו עם הדייר בעסקו לפחות שישה חודשים סמוך לפטירתו". שני הצדדים התייחסו בסיכומיהם להוראה זו.
טענותיו של ב"כ הנתבע כי זכויות הירושה עוברות על פי צוואה ולא על פי דין נדחתה בבית המשפט שכן זכות הדיירות עוברת רק על פי הכללים שבחוק הגנת הדייר כך שדיירות מוגנת מועברת בירושה על פי דין ולא על פי צוואה. טענה זו עולה מלשון החוק (אשר קובע במפורש "היורשים על פי דין").
האם הנתבע המשיך לקיים את העסק?
סעיף 26 לחוק הגנת הדייר קובע כי בהמשכיות העסק "לא יהיה לדייר לפי סעיפים 23 עד 25 אלא מי שמוסיף לנהל במושכר, בן בעצמו ובין על ידי אחרים, את העסק שהדייר שלפניו ניהל בו...".
לכשנחקר הנתבע בבית המשפט לגבי יכולתו לקיים את העסק ועבודתו בעת שדודו היה בחיים, ענה האחרון כי עזר לו להביא כפתורים ולמלא חשבוניות. בית המשפט הגדיר את תרומתו לעסק כ"שולית", שכן הוא לא עסק בתפירה, ואף לא בהעסקת תופרים או ניהול מתפרה, כי אם בעניינים שבשולי העבודה, שיש בהם בעיקר סיוע אישי לדודו המבוגר, ופחות מניהול העסק.
היעדרותן של עדויות מטעם ההגנה
העובדה המרכזית אותה דרש הנתבע להוכיח היא עבודתו בעסק של דודו והמשך ניהול העסק לאחר פטירת המנוח. הראיות הפשוטות והמתבקשות להוכחת עובדות אלו עשויות היו להיות עדויות של לקוחות, ספקים, שכנים לבניין בו שוכנת החנות וכיוצא באלו, שיכולים היו להעיד על נוכחותו של הנתבע בעסק ומעורבותו בעבודה.
- האם ניתן להמיר זכויות מנוח שלא נרשמו בלשכת המקרקעין?
- תיקון או ביטול צו ירושה - אימתי?
- ירושה וזכויות ידועים בציבור
- מתי חשוב לעשות צוואה?
הנתבע לא השכיל להביא ולו עדות אחת מסוג זה. מדובר בראיות המצויות, בעיקרון, בידיו וניתן להניח שהיה באפשרותו להביא לעדות עדים כאלה ללא קושי מיוחד. לפיכך יש לייחס משקל ראייתי של ממש להיעדרן של ראיות מתבקשות כגון אלו.
לסיכום,
המסקנה מכל האמור לעיל היא שלא הוכחה עבודתו של הנתבע בעסק, ולא התקיימו התנאים הנדרשים בסעיפים 23(ב) ו-26 לחוק הגנת הדייר, בדבר עבודה עם הדייר בעסק שישה חודשים לפני פטירתו והמשך ניהול העסק לאחר פטירתו, כך שהנתבע אינו דייר מוגן בחנות.
אי לכך, קיבלה השופטת את התביעה והורתה לנתבע להימנע מכניסה לחנות, להימנע מלנהל בה עסק, לעשות בה שימוש או לתפוס בה חזקה בכל דרך.
