סעיף 26 לחוק הירושה תשכ"ה 1965 קובע מספר מקרים בהם ייתכן ואדם אשר הותיר אחריו צוואה לא הבין את טיבה. מקרים אלו מתייחסים, על פי החוק, לצוואות של קטין או פסול דין. הלכה פסוקה היא כי ישנם שלושה תנאים להוכחת אי הבנת טיב צוואה - העדר מודעות לכך שמדובר בצוואה, אי ידיעה בדבר היקף רכוש ויורשים, והעדר מודעות של המצווה בדבר השפעתה של הצוואה על היורשים.
האם במקרה בו מנוחה שהותירה צוואה אושפזה מספר פעמים בבית חולים בגין מצוקה נפשית, ניתן יהיה לטעון שהאחרונה לא הבינה את טיב הצוואה שערכה? מהי משמעות פער הזמנים בין האשפוזים לבין מועד עריכת הצוואה?
המנוחה נפטרה באוגוסט 2007 והותירה אחריה צוואה שנערכה שנה קודם לכן. על פי הצוואה, הזוכים הינם שני ילדיה מנישואיהם השניים, ובתה מנישואיה הראשונים. בעלה של המנוחה, אשר נושל מצוואתה, טען כי בשנים האחרונות אושפזה אשתו מספר פעמים במרכזים רפואיים לבריאות הנפש וקיים חשש של ממש שלא הייתה היא כשרה לצוות.
הנתבע הפסיד את כל כספה של המנוחה
הדיון בבית המשפט במקרה דנן חשף מסכת חיים קשה של הנתבע והמנוחה, מערכת יחסים אשר השליכה גם על ילדיהם של הצדדים. כיום, הילדים אינם בקשר עם הנתבע והשופטת אף ציינה כי לא נראה שניתן לגשר על הפערים בעמדות ולנסות להביא לפשרה בין הצדדים.
שירותי הרווחה הגישו לבית המשפט תסקיר בדבר סיפור חייהם של המנוחה והנתבע. על פי התסקיר, המנוחה עבדה במשך כ-40 שנה בבנק וזכתה עם פרישתה לפיצויים ופנסיה מוגדלת בסך של כמיליון וחצי שקלים. כספים אלו הופקדו בידיו של הנתבע ונטען כנגדו כי כל ההשקעה בהם ירדה לטימיון.
קראו גם:
- ביטול הסכם מתנה בגין השפעה בלתי הוגנת
- התנגדות לצוואה בגין אי הבנת טיבה
- ריב בין היורשים לבין מנהל העיזבון - בקשת פיטורים
- ניגוד עניינים של אפוטרופוס - העברת כספים ללא אישור
עקב כך, המנוחה נפגעה באופן קשה מבחינה נפשית ואף היה צורך לאשפזה בבית חולים. דירת הצדדים נמכרה והמנוחה רכשה דירה אחרת. לפרק זמן מסוים, חזרו בני הזוג לחיות ביחד בדירה שכורה, אך פרידתם הנוספת הייתה עניין של זמן בלבד.
הקרע הלך והעמיק עד שהמנוחה הגישה תביעה כנגד הנתבע לחלוקת רכוש הצדדים. כמו כן, המנוחה ערכה שלוש צוואות שונות אשר בכל אחת מהן לא נושל בעלה הנתבע. בערך ביולי 2007, חזר הנתבע להתגורר בדירת המנוחה והצדדים יצאו לילה אחד לטיול בחוף הים. בעוד השניים פוסעים על שובר הגלים, נעלמה המנוחה מעיניו של הנתבע ולאחר שלוש שעות נמצאה גופתה.
בית המשפט לא ממנה מומחה רפואי
בתחילת הדיון בבית המשפט, דרש הנתבע מהשופטת למנות מומחה רפואי לבחון את כשרותה של אשתו המנוחה לצוות. עם זאת, הנתבע לא השכיל להציג ולו ראשית ראיה לטענותיו ובית המשפט דחה בקשתו. בהמשך, נבחנה כשרותה של הצוואה.
צוואתה של המנוחה הייתה צוואה בעדים אשר נערכה בפני עורכי דין. עדים אלו הגיעו לבית המשפט והעידו כי המנוחה הייתה בעת עריכת הצוואה "חדה כתער וצלולה לחלוטין". הנתבע טען כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיב הצוואה, ועל כן יש לבטל את הצוואה מכוח סעיף 26 לחוק הירושה. עם זאת, טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט על בסיס עדותם של עורכי הדין אשר היו עדים לעריכת הצוואה.
- נזקקי צפת יזכו בירושה במסגרת צוואה של תושב אוסטרלי
- הלכת השיתוף מתנגשת עם צוואה - האם הנכסים היו שייכים רק לגבר?
- מנוח השאיר אחריו חמש צוואות שונות - האם השפעה בלתי הוגנת?
למעשה, הנתבע ביקש לבנות טענותיו על בסיס מסמכים רפואיים אך במסמכים אלו לא היה בכדי להסיק כי המנוחה לא הייתה מסוגלת להבחין בטיבה של הצוואה. בית המשפט ציין כי היה על הנתבע להציג בפני בפניו חוות דעת רפואית התומכת בטענותיו. משלא עשה כך, לא עלה בידו להרים את הנטל אשר הונח לכתפיו.
הנתבע אמנם הציג מסמכים רפואיים לגבי אשפוזה של התובעת, אך מסמכים אלו נערכו שנה לפני עריכת הצוואה, ושנתיים לאחריה. על מנת להוכיח כי המנוחה לא הבינה את טיב הצוואה, היה צורך בקרבת זמנים קטנה יותר בין האשפוז וההוכחה הרפואית לבין עריכת הצוואה.
ברור כי ייתכן ומצבה של המנוחה היה טוב בעת חתימת הצוואה, אך שנתיים לאחר מכן, התדרדרה בריאותה. באותו האופן, גם אם מצבה הבריאותי של המנוחה לא היה כתמול שלשום ונאלצה היא להיכנס לאשפוז בבית החולים. אין לייחס לכך חשיבות בעת עריכת צוואה כעבור שנה. קל וחומר במקרה בו המסמכים הרפואיים אינם מעידים על מחלת נפש או פגיעה משמעותית בכושר השיפוט.
