בית המשפט לענייני משפחה נדרש לדון בתביעה שהוגשה על ידי ילדיה של מנוחה, שמונו למנהלי עיזבונה. בתביעה דרשו האחרונים כי בן זוגה של אימם, ידידה ועורך הצוואה, יחשפו בפניהם את כל הידוע להם על העיזבון. במסגרת מערכת היחסים הקשה בין הילדים לבין בן זוגה של המנוחה והידיד המדובר, הגיעו הצדדים להליך גישור בכדי להביא לפיתרון הסכסוך ביניהם.
הילדים טענו כי במהלך השיחות בהליך הגישור, הציגו בפניהם המשיבים עמדה על פיה הם יודעים על דבר קיומה ומיקומה של כספת בשוויץ. כמו כן, בן זוגה של המנוחה סיפר לילדים גם על קיומה של מזוודה שהייתה ברשותו ובה פריטים אישיים של המנוחה.
עיקרון האמת או חיסיון הליך הגישור?
בן הזוג של המנוחה, שהינו עורך דין במקצועו, טען כי דין הבקשה להידחות על הסף משום שהיא נשענת על הקלטת סתר בה הוא הוקלט במהלך הליך הגישור. לטענתו, תקנות בתי המשפט אוסרות באופן חד משמעי לעשות שימוש כלשהו בכל מידע ו/או ראייה שהגיעה למי מהצדדים במהלך גישור.
קראו עוד בתחום:
- צוואה הדדית, מהי?
- ביטול צוואה עקב השפעה בלתי הוגנת
- ביטול צוואה – איך מבטלים צוואה?
- ירושה וזכויות ידועים בציבור
הילדים טענו, לעומת עורך הדין, כי למרות שהם משתמשים במידע שנמסר במהלך הליך גישור, מעשיו של האחרון הינם מעשי הברחה והסתרה של רכוש העיזבון. לטענתם, המשיבים נוקטים גישה פסולה אשר חותרות תחת יסודות המשפט והצדק ומהווה ניסיון בוטה לשבש עבודתם של מנהלי העיזבון, שהינם כידוע – ידו הארוכה של בית המשפט.
האם יש לחשוף את הנאמר בהליך הגישור?
סלע המחלוקת במקרה דנן, היה המידע אשר נחשף בשיחה שהתנהלה בין ילדי המנוחה לבין אחד המשיבים. עורך דינם של המשיבים לא הכחיש שהמידע הנטען מצוי בידיעתם של לקוחותיו. לפיכך, השופטת קבעה כי לעיזבון נכסים נוספים אשר דבר קיומם לא היה בידיעתם של ילדי המנוחה ו/או של מנהלי עיזבונה.
על פי החלטת בית המשפט, נקודה זו הינה משמעותית ביותר – היות ולא מדובר בנכסים אשר נמצאים בחזקת מי מהמשיבים ושייכים להם כדין, אלא בנכסי עיזבון כגון כספים ומיטלטלין נוספים.
הזכות לקבל אינפורמציה על היקף נכסי העיזבון, לאחר שניתן צו קיום צוואה כדין, הינה זכות בסיסית ויסודית של יורש. מדובר בזכות טבעית אשר נגזרת מחובת תום-הלב, עקרון השקיפות וחובת הגילוי הנאות בין יורשים. לפיכך, השימוש שנעשה במידע הנוגע להיקף העיזבון, אם במסגרת הליך גישור או בדרך אחרת, הינו לא תקין ומגיע לכדי חוסר תום לב, הפוגם בעיקרו של רציונל הליך הגישור והחיסיון העומד בבסיסו.
וכך סיכמה השופטת את פסק דין:
"לא יעלה על הדעת, כי במסווה של חיסיון, תינתן האפשרות ליורש להשתמש במידע או חפצים המצויים ברשותו שלא כדין, ככלי ניגוח בצד השני, על מנת להשיג יתרונות במשא ומתן", כתבה השופטת בפסק הדין, "מקביל הדבר במידה מסוימת, לשימוש לרעה בהליכי משפט המהווה עילה לדחיית התובענה, על פי תקנות סדר הדין האזרחי".
