בית המשפט לענייני משפחה החליט, לאור בקשה שהונחה לפתחו, לערוך דיון בנושא התנגדות לצוואה אשר הוגשה חמישה ימים לאחר המועד שנקבע בחוק. בית המשפט קיבל את טענותיו של המתנגד שאין לדחות את בקשתו על הסף, משום שמשרדי הרשם לענייני ירושה היו סגורים מפאת חג וסוף שבוע.
התביעה הראשונית לקיום הצוואה הוגשה ב-6.8.08 ע"י אחת היורשות. כחודש לאחר מכן הגיש יורש אחר בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות (בחשד להשפעה בלתי הוגנת). הרשם לענייני ירושה נענה לבקשתו והאריך את המועד עד לסוף חודש ספטמבר.
קראו עוד בתחום:
ביום 5.10.08, הגיש היורש "כתב התנגדות" מבלי שביקש קודם לכן הארכת מועד נוספת. האם יש לקבל לדון בבקשתו למרות שחל אחור בהגשתה מיום 30.9.08 עד ליום 5.10.08?
המתנגד טען - משרדי הרשם היו סגורים בגלל החג
היורשת טענה שמדובר בהתנהגות מזלזלת מצד המבקש בהוראות אשר נקבעו בחיקוק מהם אין לסטות ללא מתן הנמקה משכנעת. היורש טען, לעומת זאת, כי בהתאם ללוח הזמנים ביום 30.9.08 חל ראש השנה ולאחריו החג עצמו. ביום חמישי שלאחר מכן, המשרדים של הרשם היו סגורים וביום זה לא ניתן היה לקבל אישור רשמי על מועד ההגשה. היומיים שלאחר מכן היו ימי שישי ושבת וביום ראשון ה-5.10.08 הוגשה ההתנגדות.
שופטת בית המשפט לענייני משפחה הסכימה עם היורשת לגבי התנהלותו של המתנגד לקיום הצוואה, אך קבעה שעל מנת שלא לגרום לעיוות דין, ובכדי לעשות צדק מהותי, יש להתיר את קיום הדיון בהתנגדות לצוואה.
השופטת סברה כי תכלית חקיקתו של חוק בית המשפט לענייני משפחה הייתה בין היתר, לאפשר לבית המשפט היושב בדין "לדחוק הצידה סדרי דין ודיני ראיות. גמישות זו הכרחית בשל טיבו של הסכסוך הנדון לפני בית המשפט לענייני משפחה, המתאפיין ברכיבים וגורמים שאינם משפטיים המשפיעים על אופן ניהול ההליכים.
קראו פסקי דין נוספים בתחום:
- ביטול חלוקת ירושה בעקבות הצגת צוואה לאחר שנים, האמנם?
- הצוואה לא נכתבה בשפתה של המנוחה, האם דינה להתבטל?
- ביטול צוואה שיקרית
זכות זו הוקנתה לבית המשפט לענייני משפחה בסעיף 8(א), הקובע כי בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין שאין עליו הוראה אחרת לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית צדק. "זכויות היתר" שהוקנו ליושב בבית המשפט לענייני משפחה, לא נועדו להקל על האחרון את מלאכתו. האפשרות שניתנה לבית המשפט לענייני משפחה לסטות מסדרי הדין ומכללי הראיות הרגילים היא לעתים קרובות כורח המציאות לשם עשיית צדק.
וכך סיכמה השופטת את דבריה:
"סדרי הדין הינם האמצעי להגיע אל המטרה הצודקת, ואין הם המטרה עצמה. פעמים רבות שיקולים של עשיית צדק הם המנחים באופן ששיקולים של שמירה דווקנית על כללי הפרוצדורה נדחקים הצידה".
