הסמכות המקבילה הקיימת במערכת המשפט הישראלית, בין בתי הדין הרבניים מחד, ובתי המשפט לענייני משפחה מאידך, מעלה פעמים רבות סוגיות משפטיות מורכבות. החוק מעניק לבתי הדין הרבניים סמכות מוחלטת בנושאים מסוימים (כגון גירושין), ולעיתים נדרשת הסכמתם של בעלי הדין לקיום דיון בבית הדין הרבני (לדוגמא, מזונות ילדים או ירושה).
לא אחת, דורשים בעלי הדין כי הדיון לגבי נושאים מסוימים יערך בבית המשפט לענייני משפחה. קל וחומר במקרים בהם בית הדין הרבני איננו מוסמך לפסוק לטובתם מטעם ההלכה היהודית. אחת הסיטואציות הללו באה לידי ביטוי במקום בו הצדדים הם ידועים בציבור.
האם כאשר בית הדין ממציא צו ירושה, או צו קיום צוואה, רשאי צד הנוגע בדבר שהינו ידוע בציבור, להתנגד לצו זה ולדרוש כי הדיון יערך בפני בית המשפט לענייני משפחה? סוגיה זו הגיעה לפתחו של בג"ץ בסוף שנת 2002.
המסגרת המשפטית
סעיף 151 לחוק הירושה קובע כי הערכאה המוסמכת לדון בענייני ירושה הינה בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, על פי החוק, במידה וכל הצדדים מסכימים לכך בכתב, בית הדין הדתי רשאי לקנות סמכות שיפוטית בענייני המעמד האישי של המוריש, לתת צו ירושה וצו קיום צוואה ולקבוע זכויות למזונות מן העזבון.
בעיה מיוחדת מתעוררת במקרה בו עולה השאלה - האם בית הדין הרבני מוסמך לדון ולהכריע בשאלה אם צד כלשהו, שלא הסכים לסמכותו, הוא "צד נוגע בדבר" מבחינת חוק הירושה.
כלומר, האם בית הדין הדתי מוסמך לדון ולהכריע בשאלת סמכותו הפרסונאלית תוך כדי קביעת מעמדו של אדם לפי חוק הירושה, שעה שאדם זה לא הסכים לסמכות השיפוט של בית הדין. לדוגמא, במקרה בו האדם המתנגד הוא למעשה אישה הטוענת שהיא "הידועה בציבור" של המוריש, ולכן בעלת זכויות ירושה על פי הוראת סעיף 55 לחוק.
לולא הסכמת הצדדים בכתב, אין תוקף להחלטת בית הדין הרבני
על פי פסיקתו של בית המשפט העליון, במקרים בהם יעלה בידיו של הצד הנוגע בדבר, להוכיח כי לא ניתנה לו האפשרות להתנגד לסמכותו של בית הדין הרבני, קיימת לו עילה לדרוש לביטול ההחלטה. לאמור, במידה והצד הנוגע בדבר טוען כי פסיקתו של בית הדין הרבני עלולה לפגוע בו בעניין זה (לדוגמא, ידועים בציבור אשר אינם מוכרים בהלכה היהודית), ראשי הוא לדרוש את הדיון בבית המשפט לענייני משפחה.
התנגדות זו יכולה להיות מוגשת כנגד בתי הדין הרבניים, גם לאחר שניתן צו הירושה, שכן על פי התפיסה המשפטית - בית הדין הרבני אינו קונה סמכות לדון בעניין ללא אישור של כל הצדדים המעורבים. כמו כן, מצופה מן הצדדים הדורשים את המצאת צו הירושה מבחינתם, להציג בפני בית הדין הרבני מתנגדים אפשריים ולא להסתירם.
