ת"ע 52816-10-10
ישנן שתי דרכים אשר באמצעותן אפשר לקבוע כיצד יש לחלק את רכושו של אדם לאחר מותו. הדרך הראשונה הינה על ידי צוואה שעורך האדם. במידה והמנוח לא ערך צוואה, ירושתו תחולק על פי דין, בהתאם להוראות חוק הירושה. היות וצוואות נערכות פעמים רבות כאשר האדם נמצא כבר במצב בריאותי בעייתי, לא אחת מוגשות כנגד הצוואות התנגדויות שונות. במידה והתנגדות לצוואה מתקבלת, בית המשפט יוכל להורות על ביטול המסמך וחלוקת הירושה על פי דין. להלן דוגמא למקרה כאמור.
קראו עוד בתחום זה:
- האם יורשים יכולים להיות נוכחים במעמד עריכת צוואה?
- נוכחות יורש מחוץ למשרד עורכי הדין בו נערכה צוואה בעדים
- בית המשפט הפך צוואה בעדים לצוואה בכתב יד, והורה על אישורה
למנוח במקרה דנן היו שתי בנות אשר אחת מהן נהרגה בתאונת דרכים עם בעלה. המנוח ערך צוואה בעדים לפיה הוא הוריש חמישית מרכושו לבתו החיה, וארבע חמישיות לילדי בתו השנייה. הילדים ביקשו לקיים את הצוואה אך בקשת התנגדות הוגשה על ידי דודתם. בעוד הילדים טענו כי המנוח היה צלול לחלוטין בעת עריכת הצוואה, בתו טענה כי האחרון סבל מדמנציה והצוואה הייתה למעשה תולדה של השפעה בלתי הוגנת מצד המבקשים.
השפעה בלתי הוגנת והבחנה בטיבה של הצוואה
סעיף 26 לחוק הירושה קובע כי אין לקיים צוואה אשר נערכה על ידי אדם שלא ידע להבחין בטיבה. משמעותו של הסעיף הנ"ל הינה כי כאשר אדם עורך צוואה, המסמך יהיה תקף רק אם המצווה הבין את טיבו ואת מהותו. דהיינו, צד אשר מעוניין בקיום הצוואה צריך להוכיח שהמנוח היה מודע לכך שהוא עורך צוואה, ומודע להיקף רכושו, ליורשיו, ולהשלכות הצוואה עליהם. היות ומדובר לא אחת בסוגיה רפואית, בית המשפט מתייחס במקרים כגון דא למסמכים הרפואיים ולדו"חות בעניין המנוח המוגשים לעיונו.
במקרה דנן, הונחו בפני בית המשפט הדו"חות הבאים:
- 16.4.2004 - ביקור המנוח אצל רופאת משפחה אשר טיפלה בו. הרופאה רשמה בדו"ח כי חלה אצל המנוח "ירידה ניכרת בהבנה ובזיכרון".
- 22.2.2005 – ביקור המנוח אצל רופא. בדו"ח זה צוינה חוות דעתה של הרופאה הקודמת ונכתב כי המנוח "התלונן על ירידה בזיכרון".
- 25.4.2006 – בדיקה שנערכה למנוח על ידי הרופאה הראשונה. הרופאה כתבה בדו"ח: "ללא ירידה בזיכרון".
- 14.1.2007 – ביקור של המנוח בקופת חולים בו נאמר כי "המנוח סובל מדמנציה".
- 16.1.2007 – שאלון קבלה לדיון המוגן. נכתב כי המנוח סובל מ"בעיית זיכרון. מזה שנה שוכח איפה שם דברים". באותו היום, המנוח נבדק על ידי רופא אשר מצא "ירידה קוגניטיבית".
- 8.2.2007 – בדיקה פסיכיאטרית שנערכה למנוח. בדו"ח הבדיקה נכתב "קשיים בשפה, הססנות במתן תשובות, שיתוף פעולה חלקי, הפסקת מבחן מיני מנטל באמצע, קשיים ביצועיים בהעתקת צורה, ללא תובנה למצב, חשדנות, כעס, דמנציה".
- 20.3.2007 – תדפיס סוציאלי מטעם העובדת הסוציאלית של הדיור המוגן. בתדפיס נכתב כי המנוח התקשה עם הארוחות בימי שלישי משום שהן בסגנון "בופה". כמו כן, המנוח התקשה להחליט מה לאכול ו"איבד דרכו בחדר האוכל.
- 15.4.2007 – מנהלת השירות לדייר בדיור המוגן כתבה מכתב בדואר אלקטרוני בו נאמר כי המנוח הגיע לסניף בנק כאשר הוא בוכה. המנוח התלונן בפני הפקידים בסניף כי הוא איננו יודע מדוע מורידים לו כסף משום שהוא כלל לא גר בדיור המוגן. כמו כן, צורף מכתב תגובה של העובדת הסוציאלית אשר דיברה עם בתו של המנוח. הבת יצרה קשר עם אביה, הרגיעה אותו. נכתב כי "ניכרת ירידה במצב הנפשי".
- 10.6.2007 – העובדת הסוציאלית הציעה למנוח למנות עבורו אפוטרופוס. בתגובה, האחרון אמר כי הוא איננו סומך על הסובבים אותו. טען כי בתו רוצה את כספו וכי אשתו הינה "אישה רעה" (למרות שהיא ביקרה אותו מספר פעמים במהלך האשפוז). לגבי נכדו, המנוח הביע פליאה מדוע זה מתעניין בו לאחר שנים רבות של ריחוק.
- 21.6.2007 – העובדת הסוציאלית ציינה בתדפיס מטעמה כי "דיירים מדווחים שהתנהגותו של ל' (המנוח) אינה נורמטיבית".
- 8.7.2007 – המנוח התלונן בפני העובדת הסוציאלית כי הוא "מפספס פעילויות בדיור המוגן" בשל "בעיות זיכרון".
- 2.8.2007 – נשלח מכתב בעניינו של המנוח לרופא הדיור המוגן ובו צוין כי האחרון נמצא בירידה קוגניטיבית חמורה ו"צריך לעבור באופן דחוף אבחנה של פסיכוגיראטר".
המנוח במקרה דנן ערך את הצוואה נשוא ההתנגדות ביולי 2007. בעוד המבקשים טענו כי המנוח "היה צלול לחלוטין", בית המשפט קבע כי ניתן לראות בבירור מהמסמכים הרפואיים שלא כך היה הדבר. יתרה מזו, רופאים אשר בדקו את המנוח בזמן אמת הגיעו למתן עדות בבית המשפט. הרופאים הנ"ל היו תמימי דעים לגבי אי יכולתו של המנוח לערוך צוואה במועד הרלבנטי. זאת ועוד, בית המשפט מינה מומחה רפואי מטעמו לשם עמידה על מצבו הקוגניטיבי של המנוח בעת עריכת הצוואה. המומחה הסכים עם טענות ההתנגדות וקבע - באופן חד משמעי - כי המנוח לא היה מסוגל להבין את טיבה הצוואה אותה ערך.
