אדם אשר נפטר ממחלת הסרטן, חודשיים בלבד לאחר שאובחנה המחלה הקשה בגופו, ערך צוואה בפני נוטריון ובה נישל באופן מוחלט את אשתו ובתה (של האישה מנישואים קודמים). המנוח ציווה בצוואתו את מלוא רכושו לחבר טוב אשר היה לצידו בשעותיו הקשות. האם והבת טענו כי דין הצוואה להתבטל וזאת מחמת השפעה בלתי הוגנת. טענותיהן נדחו בבית המשפט לענייני משפחה.
פסק הדין המנחה בעניין השפעה בלתי הוגנת על מצווה ניתן בע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום. בית המשפט העליון, בעניין מרום, הדגיש שורה של מבחנים אשר יסייעו לשופט לבחון האם עסקינן בהשפעה אסורה על מצווה אשר היה בה כדי להביא לביטולה של הצוואה. נקבע כי בין מבחנים אלה שומה על בית המשפט לעמוד על: תלותו ועצמאותו של המנוח, תלותו של המנוח והזדקקותו לסיוע, קשריו של המנוח עם אנשים אחרים, ומבחנים הקשורים בנסיבות עריכת הצוואה.
תלות ועצמאות
במקרה דנן, בית המשפט קבע כי אכן לא היה ספק שהמנוח היה תלוי בחברו הטוב מבחינה גופנית. קביעה כאמור התבססה על האישורים הרפואיים בעניינו של המנוח אשר נערכו בשבוע האחרון לחייו. באישורים אלה נכתב באופן מפורש שהמנוח היה זקוק ל"השגחה וטיפול צמוד". עם זאת, הדברים היו אמורים רק בנוגע למצבו הגופני של המנוח וזאת בשל הטיפולים הקשים שעבר בבתי החולים בהם אושפז.
קראו עוד בתחום:
- אישור צוואה המזכה צד ג'
- ביטול הסכם מתנה בגין השפעה בלתי הוגנת
- האם יבוטל ייפוי כוח נוטריוני מחמת עושק?
אולם, מבחינה הכרתית ושכלית, המנוח היה בלתי תלוי ועצמאי. צוין כי המנוח קיים שיחת טלפון עם הנוטריונית עימה ערך את הצוואה, וזאת מספר שבועות קודם להתדרדרות במצבו הבריאותי. כבר בשיחה זו הודיע המנוח לנוטריונית על רצונו לערוך צוואה ועל אודות תוכנה. כמו כן, הרופאה של המנוח הגיעה למתן עדות בפני בית המשפט ואמרה כי האחרון היה "צלול לחלוטין, התמצא במקום ובזמן ובהכרה מלאה".
רצונו של המנוח לפעול בצוואתו כאמור זכה לתימוכין גם מעדויות חבריו לעבודה אשר בפניהם השמיע את מבוקשו (לרבות סלידתו מאשתו באותם הימים). במקרים בהם בית המשפט עוסק במבחני תלות ועצמאות, הדגש בעניין זה ניתן על יכולותיו ההכרתיות והשכליות של המצווה.
במקרה דנן, בית המשפט ציין כי המנוח היה עצמאי מספיק כדי לשכור את שירותיה של נוטריונית. כמו כן, הוא היה עצמאי דיו כדי להסביר לחבריו לעבודה שהוא מעוניין לערוך צוואה וכן להסביר לנוטריונית את תוכנה של הצוואה על ידי התקשרות עצמאית עימה. בפסק הדין נקבע עוד כי למרות שהמנוח נעזר בחברו וניתן לראות בכך מעין תלות בחבר, הרי שרצונו לערוך צוואה לטובת האחרון מצא ביטוי גם בדברים שנאמרו על ידו לצדדים שלישיים. דברים אלה חיזקו בעיני בית המשפט את הרושם כי המנוח אמנם היה תלוי במידת מה בחברו, אך לא היה מדובר בתלות מוחלטת.
קשרים עם אחרים
במקרים בהם נטען כי אדם היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת, בית המשפט מעניק משקל רב לקשרים של המצווה בתקופה המדוברת עם אנשים שאינם ה"משפיע הבלתי הוגן".
הלכה פסוקה היא כי ככל שהמנוח היה מבודד יותר מהעולם, כך תגבר ההנחה שהוא היה תלוי ב"משפיע". במקרה דנן, המנוח אמנם לא היה בקשר עם קרובי משפחה, אך הוא היה בקשר עם חבריו לעבודה אשר ביקרו אותו וסייעו לו. יתרה מכך, במסמכים הרפואיים ציין המנוח בפני רופאיו ומטפליו כי הוא אדם ללא משפחה. דהיינו, המבקשת ובתה לא היו בקשר עם המנוח בתקופה המדוברת, והדברים נאמרו ביתר שאת כאשר עסקינן באדם המאושפז במצב בריאותי קשה ביותר.
לא זו אף זו, חבריו של המנוח, אשר ביקרו אותו בתקופת חוליו, העידו כי הוא הלין לא אחת ש"אשתו נטשה אותו". המבקשת ובתה לא הוכיחו כי הם ניסו ליצור קשר עם המנוח בתקופה הנ"ל. כמו כן, לא הוכח כי החבר ניסה למנוע ניסיונות כאמור. בעניין זה,
בית המשפט הוסיף וציין כי המנוח יצר בעצמו קשר עם שני נוטריונים נוספים (מלבד הנוטריונית אשר ערכה את צוואתו בסופו של היום), והביע באוזניהם את רצונו לערוך צוואה לטובת חברו. אכן, הנוטריונית אשר ערכה את הצוואה בסופו של דבר הובאה לחדרו של המנוח על ידי חברו, אך הקשר עם הנוטריונים האחרים לא היה דרך החבר (אחד מהם אף הגיע לבית החולים בסיוע חבר אחר).
חברות ארוכה בת למעלה מעשר שנים
בית המשפט ציין גם את חברותם הארוכה של המנוח וה"משפיע". מדובר בחברים אשר היו בקשר למעלה מ-10 שנים והיו קרובים ביותר זה לזה. לדוגמא, בשלב מסוים, כאשר נישואיו של המנוח עלו על שרטון, והוגש כנגדו כתב אישום בגין אלימות כלפי אשתו, חברו הנ"ל הוגדר כמפקח עליו והוא שהה במעצר בית בביתו.
בפסק הדין נרשמה גם התייחסות לתוכן הצוואה. בית המשפט קבע כי היה ניתן ללמוד מתוכנה של הצוואה על כוונותיו של המנוח לגבי חברו מחד, ומשפחתו (המבקשת ובתה) מאידך. "המנוח ביקש בצוואתו להביע את מורת רוחו ואכזבתו מבני משפחתו היחידים אשר לא טרחו להיות עימו בשעתו הקשה ביותר, וזאת בניגוד לחברו הטוב – המשיב", נכתב בפסק הדין, "תוכן הצוואה שיקף רצון, כוונה ומחשבה, של אדם שחש עצמו ננטש על ידי משפחתו ברגעיו הקשים. הוסף על כך העובדה כי מעדות הנוטריונית ומעדות החבר לא עלה כי תוכן הצוואה נאמר בטרם נפטר המנוח ונמצא כי המנוח היה עצמאי לחלוטין בגיבוש תוכן הצוואה".
